פַּעַם הָיוּ בַּקִּישׁוֹן

גַּמָּדִים

אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָם

עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי

הַגֶּשֶׁר

וְעַל הַמַּיִם

שָׁטָה לָהּ סְפִינָה

קְטַנָּה

גָּדְלָה בְּעֵרֶךְ עַד

גֹּבַהּ

הַבִּרְכַּיִם וְעַל

סִפּוּנָהּ

הֵם

עָמְדוּ

וְנוֹפְפוּ אֵלַי

וַאֲנִי נוֹפַפְתִּי

חֲזָרָה

כָּל־כָּךְ הִתְגַּעְגַּעְתִּי

אֲלֵיהֶם

שֶׁלֹּא יִגָּמֵר

… וְהַסְּפִינָה

שָׁטָה לָהּ

הָלְאָה בַּמַּיִם

הַיְּרַקְרַקִּים

הַחֲלָקִים

כְּבַצִּיּוּרִים שֶׁל

קָמִיל

קוֹרוֹ

כָּל־כָּךְ

רָצִיתִי לָלֶכֶת

אִתָּם.