וּפִתְאוֹם הַחֹר הִתְמַלֵּא בְּכוֹכָבִים

וְהַיָּרֵחַ הֶחְלִיף צוּרוֹת. מְחַכֶּה לִי.

אֶת הַיֹּפִי שֶׁשָּׁאַבְתִּי מֵהַחֹשֶׁךְ רַק הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי יָכוֹל לְהַעֲרִיךְ.

הוּא מְקֻעֲקָע בְּעוֹר הַיָּדַיִם

כּוֹתֵב בְּעֵט נוֹבֵעַ

אֶת כָּל הַוְּרִידִים שֶׁאֲנִי לֹא מַסְתִּירָה.

וַאֲנִי עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַפֶּתַח. לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ. לָשֶׁבֶת אִתּוֹ. כִּסֵּא מוּל כִּסֵּא.

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּה יִקְרֶה.

זֶה קָרָה. הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ

מְחֻיָּךְ. פּוֹרְנוֹגְרָפִי.

מָה עוֹצֵר אוֹתִי מִלָּגֶשֶׁת

וּלְהִדָּבֵק מִמֶּנּוּ בְּשִׂמְחָה?

הִנֵּה אֲנַחְנוּ סְבִיב קָפֶה

הֶל.

מְחַיְּכִים עַל הַוִּירוּס הַקָּטָן

וְעַל הָעוֹלָם הָעֲנָק.