חַכִּי, יֵשׁ לִי שָׁלוֹשׁ תַּרְנְגוֹלוֹת לְהַאֲכִיל,

בֵּיצִים טְרִיּוֹת לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר

וְדוּנָם שֶׁל עֶצֶב לְאַוְרֵר.

אָסַפְתְּ אֶת חֶפְצֵי הַיּוֹמְיוֹם

וְעָבַרְתְּ לְבֵיתוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר

בְּמָקוֹם זָר בְּשֶׁקֶט נַחֲשִׁי שֶׁמַּכִּישׁ אֶת חַיַּיִךְ.

אַתְּ עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וְנָחָה בְּיָדָיו שֶׁל סֵפֶר שֶׁחָלַם עָלַיִךְ,

הוֹצִיא מִמֵּךְ פָּנִים שֶׁלֹּא הִכַּרְתְּ

מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא זָז וְלֹא זָז.