אַתְּ רָצָה לָאוֹטוֹבּוּס הַנּוֹסֵעַ מִתֵּל אָבִיב לְיָפוֹ,

הַפַּחַד אוֹכֵל לָךְ אֶת הַחַיִּים:

הִנֵּה עוֹד הַחְמָצָה שֶׁלָּךְ.

מִכָּל הַאֲהָבוֹת שֶׁשׁוּטְחוּ בֵּין גַּלְגַּלֵּי הַתּוֹדָעָה הָרוֹמֶסֶת,

אֶת כָּל זְבוּבֵי הַזִּכָּרוֹן

אַתְּ לֹא צְרִיכָה.

אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה

אַתְּ לֹא צְרִיכָה.

אִשָּׁה בַּגֶּשֶׁם

מַצְמִידָה אֶת עַצְמָהּ לַקִּיר,

מַגְנִיבָה מַבָּט לחֲלוֹם שָׁקוּף.

רָצִיתִי לִהְיוֹת אִתָּהּ סֵבֶל,

לִהְיוֹת אִתָּהּ רֶגַע אֶחָד שֶׁל הַחְמָצָה

רֶגַע אֶחָד

בִּבְדִידוּת סְגוּרָה.