לֹא קַלְגַּסֵּי הַצָּר אַךְ הַמַּק מִבִּפְנִים הוּא אֲסוֹנְכֶם.

רַב מִדַּי שֶׁמֶשׁ וּמְעַט מִדַּי רוּחוֹת וּסְעָרוֹת

רִפּוּ סִיבֵי בְשַׂרְכֶם וְעַד עִמְקֵי הַלֵּב הִרְקִיבוּכֶם.

הֲיִיתֶם כַּאַגָּסִים שֶׁחָדְלוּ לִינוֹק דֶרֶךְ קָנָם

שִׁקּוּי חָמוּץ וּמְחַזֵּק מִדַּדָּיו הַקָּשִׁים שֶׁל אִילָן,

וּשְׂבֵעֵי הַשֶּׁמֶשׁ יָנוּחוּ עַל בַּדָּם מַתְלִיעִים

וּמְחַכִּים לְכַת הַשּׁוֹבָבִים עִם מוֹטוֹת וּמַקְלוֹת.

הֲיִיתֶם כְּתִמְסָחִים רַכְרַכִּים וְעַד גֹּעַל רֻטְפָּשׁוּ

מִתְפַּנְקִים עַל חוֹלוֹת שְׂפַת שְׁלוּלִית שֶׁהֶעֶלְתָה יְרוֹקָה,

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת מְאֻבָּקוֹת בְּלִי תְנוּעָה, בְּלִי נִיד:

יָבוֹא יַעֲבֹר הַגַּלְגַּל הַכָּבֵד, כֹּה נָעִים הַשֶּׁמֶשׁ!

אֵיכָה דְשַׁנְתֶּם!

גַּם אִם תִּתְפְּסוּ חֶרֶב בַּיָּד כִּי כְבָר קָרַב הַצָּר

אֶצְבְּעוֹתֵיכֶם הַפְּעוּטוֹת הַשְּׁמֵנוֹת תִּלְאֶינֶה הִסָּגֵר,

וְעַד תְּזָרְזוּ אֶת אוֹנְכֶם הַמְּפַגֵּר שִׁרְיוֹנְכֶם לִלְבּוֹשׁ

כְּבָר שֶׁבַע חֲנִיתוֹת־הָאוֹיֵב נִתְקָעוֹת בִּלְבַבְכֶם.

אֵיכָה זְקַנְתֶּם!

כָּבְתָה אֵשׁ עֲלוּמֵיכֶם, כָּל רֶגֶשׁ טוֹב זֹרַב וְנִצְמַת,

הֲשֵׁחוֹתֶם לְעֶפָר הַדְּגָלִים שֶׁנִּלְחַם עֲלֵיהֶם

דּוֹר צָעִיר מְלֵא גְבוּרָה וָעֹז עַד הֱנִיפָם בְּגָאוֹן;

עֲקַרְתֶּם עִנְבְּלֵי הַפָּז מִפַּעֲמוֹנֵי סוּסֵיכֶם:

כָּךְ, יִהְיֶה בְלִי שִׁיר וּבְלִי דֶגֶל. הַעִקָּר – לָנוּחַ,

וּבְאֶבְרֵיכֶם הַקְּשִׁישִׁים־הַקָּרִים לְנַמְנֵם בַּחַמָּה.

אֵיכָה הֻכֵּיתֶם תִּמָּהוֹן!

וּבִמְקוֹם לָצֵאת חוֹצֵץ מִגְּלִילוֹת הַמַּעְגָּל לַמֶּרְכָּז

בְּטוּרִים שֶׁל פֶּלֶד מִתְלַכְּדִים וּקְרֵבִים כַּגּוֹרָל

עַד הַגִּיעַ אֶל צַוַּאר הַשֵּׁד וּבְאֶלֶף יָדַיִם

לְחַנְּקוֹ עַד סוֹפוֹ, רְבַצְתֶּם אִישׁ אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ

כְּאַרְנָבוֹת מְשֻׁתָּקוֹת לְעֵינֵי־הָאֵשׁ שֶׁל הַפֶּתֶן

לִלְחִישַׁת לְשׁוֹנוֹ הַשְּׁסוּעָה מִלּוֹעוֹ הֶאָפֵל,

וְאֶחָד אֶחָד נִבְלַעְתֶּם בְּלִי שַׁוְעָה יְתוֹמָה, בְּלִי כְאֵב!

הָהּ, אֵי לִבְּכֶם, אֵי חֵשֶק הַחַיִּים, אֵי קְרָב עִם הַמָּוֶת?

הֲתִזְכְּרוּ עָם קָטָן בַּמִּזְרָח שֶׁבְּרֶגַע חֻרְבָּנוֹ

קָם אִישׁ מֵעֲנָתוֹת וְהֵרִים הוֹד־קוֹל בְּתַאֲנִיָּה

שֶׁהֵדֶיהָ עֲדַיִן מִתְנַגְּנִים בְּמֹחַ הָעָם

בְּלִי תֵת לוֹ הִדַּמְדֵּם לָעַד?

יֵשׁ פְּדוּת גַּם בְּשַׁאַג.

מַה שַּׁאַג תַּעַזְבוּ אַתֶּם לְדוֹרוֹת, מַה קִּינָה, מַה כְּאֵב?

לֹא. לֹא קַלְגַּסֵּי הַצָּר אַךְ הַמַּק בַּמַּעֲמַקִּים.

וְעוֹד לֹא הָךְ הָאוֹרְלוֹגִין. עוֹד תּוּכְלוּ בִּיקִיצַת אֲרָיוֹת

לְכַפֵּר שְׁנוֹת שְׁנָת.

אַךְ הֲתֹאבוּ הִתְעוֹרֵר? הוֹי עוֹלָם, רֶגַע אַחֲרוֹן מִתְדַּפֵּק. –

תש"א