לֹא חֶרֶב לֹא חֲנִית וְלֹא צִנַּת מָגֵן

אַךְ גַּם שַׁאֲגַת־צַעַר יֵשׁ שֶׁכֹּחָהּ אִתָּהּ. –

זֶה הָיָה תְּמוֹל בְּאֶרֶץ עֲמַלֵקִים

וַעֲמָלֵק לִבּוֹ מַר וַיַּעֲרֹךְ שְׁחִיטָה.

וְהָרַב מִבּוּקַרֶסְטְ לֹא בִקֵּשׁ מַחְסֶה

בְּמַרְתֵּף אוֹ בְאָרוֹן אוֹ עַל גַּגּוֹ;

לֹא אָבָה מוּת בְּבוֹר אוֹ חוֹר כְּעַכְבָּר

וְתַחַת מַגַּף־סְחִי פְּלֹט אַחֲרוֹן שַׁאֲגוֹ.

הוּא גָח לַסַּף אֶל תּוֹךְ הַגַּן הַמְגֻדָּר

וְרָאָם הַרְחֵק. הִנֵּה הַחַבְרַיָּא

עִם גַּרְזִנִּים, רוֹבִים, אַלּוֹת, עֵינֵי־טֵרוּף,

וּתְרוּעוֹת־גִּיל שֶׁל אָדָם שָׁב לְחַיָּה.

גַּם רָאָה דְּלָתוֹת פְּרוּקוֹת וּמְעֻקָּמוֹת,

חַלּוֹנוֹת שֻׁבְּרוּ, נֻפְּצוּ שְׁחוֹרֵי־שְׁתִיקָה,

וּגְוִיּוֹת נוֹשְׁקוֹת חוֹל וּפִרְפּוּר חָלָל, –

וְהֵחֵל קְרֹא תּוֹכֵחַת־זַעַם עַתִּיקָה.

"יִשַׁלַּח יְיָ בְּךָ, גּוֹי שָׁפָל,

אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה… עַד אֲבָדְךָ".

הֵם הָלְכוּ־קָרְבוּ רַנִּים מִשִּׁכָּרוֹן,

וְהוּא עָמַד כִּנְבִיא־אֵל, אֵשׁ־זַעֲמוֹ קָדְחָה.

הֵם הָלְכוּ־קָרְבוּ, פִּתְאֹם פָּקְחוּ עַיִן

וְקָפְצוּ מִתּוֹךְ גַּל שֶׁל גִּיל בְּשׁוּרָם

הָרַב בִּכְבוֹדוֹ. מַהֵר הִטּוּ שְׁבִילָם.

וְהוּא עָמַד בַּרְזֶל, יָדוֹ קֻרְנָס מוּרָם.

"חַה חַה, הָרַב מְבָרֵךְ. הָבָה אַחִים

נַרְכִּינָה קָדְקֹד תַּחַת נִדְבוֹת דְּבָרָיו".

"יַכְּכָה יְיָ בַּשַּׁחֶפֶת וּבַּקַּדַּחַת

וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבֶחָרֶב".

הֶהָמוֹן צָחַק, לִגְלֵג, רִקֵּד פֶּרֶא,

הַגָּדֵר נָפְלָה, מְסִלָּה נָחָה פְּרוּזָה.

אֶחָד הֵרִים אֶת רוֹבֵהוּ, מִצְמֵץ עֵינָיו,

וְקָלַע אֶל הָרַב וַיַּךְ בַּמְזוּזָה.

"הַבּוּז, נִמְרוֹדִי! הַבֵּט בִּי וְתִרְאֶה:

עוֹפַרְתִּי תָעוּף יָשָׁר אֶל תּוֹךְ זְקָנוֹ". –

הוֹי, אֵל, הַאֻמְנָם עוֹד תַשְׁגִּיחַ בָּנוּ,

וְיֵשׁ תַּעֲמֹד עוֹד בֵּין זֵד וּבֵין קָרְבָּנוֹ? –

בַּמְּזוּזָה וּבַמַּשְׁקוֹף עַד כְּלֵי־מָוֶת

עֲטָרָה עָנְדוּ סְבִיב הָרֹאשׁ הַיְּהוּדִי.

"יִשָּׂא יְיָ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק,

וְתִטְעַם עָנְיִי וְיָדַעְתָּ מְרוּדִי".

תַּדְהֵמָה תָּקְפָה הַכֹּל. אִשָּׁה צְעִירָה

הִתְיַפְּחָה, כָּרְעָה: סְלַח לִי, קְדוֹשִׁי, סְלַח לִי.

הֵם הֵחֵלּוּ נְסוֹגִים אָחוֹר וְהוּא עוֹד נִצַּב

וְקוֹלוֹ אֵשׁ וּמַבַּט־עֵינָיו גַחֲלִי.

אָז הִפְסִיק, הִבִּיט סְבִיבוֹ. כֻּלָּם גָּזוּ.

בְּרַק־דִּמְעָה עָף מֵעֵינָיו לְזִיו־רָקִיעַ;

בְּכֶתֶף שְׂמֹאלוֹ פֶּצַע־אֵשׁ הִתְלַקַּח,

כֹּחוֹתָיו אָזְלוּ מֶנּוּ, בִּרְכָּיו זִיעַ.

וַיַּעֲצֹם עֵינָיו. חָשׁ מַה כָּרִים מְתוּקִים

מְרַפֵּד מָוֶת תַּחַת רֹאשׁ מְלֵא־תְלָאוֹת;

אַךְ מִתְּהוֹם־דִּמְדּוּמוֹ קָלַט קוֹל נֶאֱנָקִים,

מַנְגִּינַת שְׁכוֹל וָצַעַר שֶׁלְּאַחַר פְּרָעוֹת.

וְלֵיל־יָרֵחַ פֹּרַשׂ עַל הַעוֹלָם,

חַיּוֹת רָבְצוּ בִמְאוּרָתָן שְׁדוּדוֹת־תְּנוּמָה.

וְהָרַב עוֹד נָע וּפְצוּעַ גֵּו וָנֶפֶשׁ

תַּנְחוּמִים חִלֵּק, חִבֵּשׁ שֶׁבֶר אֻמָּה.

כַּךְ, לֹא חֶרֶב לֹא חֲנִית, לֹא עֹז וּמָעֹז,

אַךְ גַּם שַאֲגַת־צַעַר יֵשׁ שֶׁכֹּחָהּ אִתָּהּ.

וְעַל לוּחַ גִּבּוֹרֵינוּ הָבָה נַחֲרֹת

גַּם שֵׁם הָרַב מִבּוּקַרֶסְטְ שַלִּיטָ"א.

תש"א