הקורא ימצא שמספר נושאים חוזרים בכמה מן הסיפורים אלא שהדמויות כאילו הועתקו ממין אחד אל משנהו ומתקופה לתקופה. במיוחד אמורים הדברים בדמותם של המרפאים. אילו היו סיפורים אלה אוסף רגיל שיצא מעטו של אותו מחבר, כי אז לפגם ספרותי ייחשב הדבר, שהרי אין אדם אשר תחשק נפשו לקרוא ולחזור ולקרוא על אותה דמות אם גם בגרסה שונה.

לא כן הדבר באוסף הסיפורים שלפנינו. הללו סיפורי אמת הם, ואם תרצו – זכרונות מן העבר הרחוק.

לגטה לא היו נהירים חוקי גלגול נשמות ובכל זאת כתב:

הֱיֵה אֲשֶׁר הִנְךָ – מֵעַצְמְךָ לֹא תוּכַל לִבְרֹחַ

כֹּה אָמְרוּ סִיבִּילוֹת וּנְבִיאִים גַם הֵם,

וְלֹא יוּכַל שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם לְפוֹרֵר לַשַׁחַת

תַּבְנִית מֻטְבַּעַת, הַחַיָּה וּמִתְפַּתַחַת.