דבר שלא נשמע כמוהו בעולם נעשה עכשיו בארצנו, צעירות עבריות מבקשות לעבוד בחצץ. משתדלות בכל מיני השתדלויות, מקבלות הבטחות, וסוף סוף העבודה נמסרה (או עומדת להמסר) לערבים, בשעה שהצעירות גועות ממש מרעב.
הצעירות, כשלושים נפש, ישבו על הקרונות ולא נתנו לפרק את החצץ. הוזמנו שוטרים עם שוטיהם לגרשן בחזקה, אבל כנראה אין יד השוטרים מלומדה להכות בצעירות רעבות… ועדיין הדבר לא נגמר.
הצעירות דורשות זכות של עבודה, עבודח כשרה, עבודה גופנית קשה, והמעט שהקהל אינו משתדל למלא את דרישתן הצודקת הזאת, אלא עוד מאיים עליה בשוטים!…
לצעירות בשאר הארצות אם אין להן עבודה יש להן “דודות” המספיקות כל צרכיהן…
ומי שאינו רוצה שהארץ הקדושה תהפך לארץ קדשות, עליו לא לשתוק בדבר הזה. צריך לתת לנערות אלה עבודה כשרה. ואם דרוש בשביל זה קצת התאמצות, אסור למנוע מזה. צעירותינו צריכות לחיות, ולחיות בכבוד. וארורה היד שתפגע בצעירה הנלחמת בעד זכות העבודה הכשרה! וארורים יהיו כל אלה שיש בידם למחות ולא ימחו!
“דבר” תרפ״ה.