מהו ענין אספה״נ?
העם העברי מסתדר לשמור על קיום הכלל ולהגן עליו מפני עושקיו מבפנים ומפני עושקיו שמבחוץ.
כאן אין ענין לחלוקי דעות בין “הודו” ל“ברוך שאמר”, בין השגחה פרטית להשגחה כללית וכדומה. כאן עצם ענין של קיום העם, של כלכלתו העממית, של זכותו העממית בתור יחידה, שיש לה אינטרסים כלליים.
ושיש לנו אינטרסים כלליים הלא זה כ״כ ברור. מי אינו מרגיש שזכותנו הלאומית נקפחת ולפעמים גם עומדת בסכנה בירושלים וגם בשאר מקומות?
מי אינו מרגיש? ויש הרבה, הרבה שאינם מרגישים. הם אמנם יודעים, אבל לא זה אצלם העיקר. העיקר הוא אצלם היזמה הפרטית, ובשביל היזמה הפרטית לעתים קרובות טוב הכאוס, התוהו ובוהו. "בתוך מים עכורים יפה לצוד דגים״ ־־ אומר המשל הרוסי.
ובעלי היזמה הפרטית רבים אצלנו בין שהם לבושים איצטלא דרבנן ובין שהם לבושים פראק עם סמוקינג. העיקר שיוכלו לצוד דגים בשביל סעודתם הם…
וה“ראשים” שלנו, החפצים מאוד להיות ראשים, הם עושים את רצון העם. כלומר אותם הרבים, שאין להם צורך באיחוד הכוחות ובסידורם, ושהם ה“טון־געבער”…
ומשום כך היה אפשר ששאלה חמורה שכזו של ארגון הישוב תדחה מפגי השתתפות האשה ושיטילו את פתרונה על הקונגרס, כלומר על אספה של אנשים שאינם יושבים בא״י ושעניני א״י הם אצלם לא ענינים חיוניים כלל, ואינם יכולים להכיר אותם מפני ריחוק המקום.
ולפיכך ברור הוא, שכל זמן שהדור אינו מתוקן, כל זמן שבני ישראל יבואו לא״י לא לשם תיקון נפשם, למצוא עבודה כשרה יוצרת, אלא לחיות ממה שהוא, מהפקעת שערים, מסרסרות, מרמאות, משכרון, מזימה (כל אלה ישנם בקרבנו, אל נא נעצום את עינינו כאותו עוף התוחב את ראשו בחול שלא ירגיש בציידים) אין תקוה מהם לארגון. ואם גם יעשו קלפי ויבחרו ראשים, הלא הראשים יהיו כפי הדור, ומה יוכלו אלה להועיל לאיחוד, אם העיקר חסר מן הספר, אם אין כלל מטרה לשם מה להתאחד (אם לא נביא בחשבון את האיחוד של בעלי נכסי דלא ניידי)?
יש צורך ויכולת באיחוד העובדים. הם מרגישים כי גם עניניהם החיוניים, היום־יומיים תלויים באיחוד, ויש להם גם אידיאל שבשבילו הם באים לא״י. לא לבצוע בצע, אלא להכין בסיס כלכלי כשר לעם ישראל מעבודה כשרה ויוצרת. אידיאל שהוא גבוה רם ונשא מכל האידיאלים, מפני שאם אין הבסיס הזה, אז גם תורתנו ותפלתנו תועבה. ואנשים שיש להם אידיאל המה יכולים להתאחד ולהתארגן, ואחריהם ילכו כל אלה שעומדים קרוב אל העובד, אלה שנשמתם לא נתקלקלה עד היסוד, אלה שמפני צוק העתים ושאר הגורמים אינם יכולים בעצמם לעמוד בשורת העובדים, אבל קרובים אליהם בלבם ־־ כל אלה יתארגנו יחד לשם קיום עם ישראל, לשם בנין א״י, והשאר על כרחם יענו אמן.
יתארגנו העובדים ויתאחדו באחדות שלמה וישמרו על ארגונם ועל אחדותם ־־ הוא הגרעין שממנו מקור כל התפתחות העם הבריאה. ידעו העובדים שאין מי שישא באחריות מבלעדיהם.
בנין א״י דורש מסירות נפש ולמסירות נפש מסוגלים רק העובדים.
“דבר” תרפ״ה