ז. ז’בוטינסקי וחבריו, שנאסרו על שבקשו להגן על כבוד עמם, קבלו חנינה ויצאו לחרות ממאסרם, יחד עם הפראים, שהטיפו למעשה רצח…
“מקרה אחד לצדיק ולרשע – שלמה בנה את בית־המקדש ומלך ארבעים שנה, ונבוכדנצר החריבו ומלך ארבעים שנה” (קהלת רבה ט' ב').
שני אלפים שנה ויותר עברו מעת שנאמרו הדברים הללו, והעולם לא זז…
אנו באים בתביעות: היכן הוא הצדק? היכן הוא היושר? אבל ממי נתבע? הכי איננו רואים כי המושגים הללו רחוקים לגמרי מלב בני האדם, ומכל שכן מלב אלה שבידם העוז והממשלה. כל הדברים החמורים בעיני חכמי המוסר: עבודה זרה, גלוי עריות, שפיכות דמים, גזל ומרמה – נחשבים בעיני רבים כדברים של מה בכך. “יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו”, יתקעו נא את החניתות איש בלב רעהו, יפול זה או זה או שניהם ביחד – מה איכפת? העיקר שיהיה משחק, ישחקו לודים (גלאדיאטורים) יחידים על הזירה ברומא, או ישחקו קבוצים, מחנה דניקין ופטלורה וכדומה – ובלבד שיהיה משחק בעולם… הכל מותר, הכל יפה!
ואל מי תבוא בתביעות, אחי התמים? לאוזן מי יכנסו דבריך ותרעומותיך? למה תהיה לשחוק ולבוז בעיני החכמים, “אנשי המעשה”?
עצור ברוחך, אחא ושתוק!
עולות יותר גדולות ויותר נוראות נעשות בעולם וגם הן נחשבות לדברים של מה בכך, שה“חכם” עובר עליהן בחיוך של ביטול גמור.
ומה נאמר ומה נדבר? כשאנו פונים מאת העולם הגדול ומסתכלים קצת בעולמנו הזעיר והדל, הכי איננו מוצאים גם פה שלילת יסודות הצדק? אלה אבות הישוב, מתעשרים מהפרוטות שהעם נודב לארץ־ישראל, וחיילים משוחררים מבקשים עבודה גועים ברעב: ומי שמאזר כוחותיו ומבקש לעזור לחלשים, לנופלים – הריהו מהרס, “בולשביק”, רחמנא ליצלן…
ואיך נוכל לפתוח פה ולדרוש צדק מאחרים, אם הוא איננו בתוכנו?
מבראשית אנו צריכים להתחיל לנטוע בקרבנו את הצדק ואת היושר לא באמרות ובפתגמים, אלא במעשים; ליצור יצירה חדשה, יצירה של עבודה פוריה שכל מה שנרכוש יהיה רכושנו באמת, לא רק על פי החוק הרומאי. ואז נוכל לתבוע את עלבון הצדק מאחרים, ואולי אז יבוא שינוי הדעות בכלל, ומשחקי הגזל והרצח יסופו מהעולם כולו.
אלה יהיו ימות המשיח שעליהם נבאו נביאנו. זאת תהיה גאולתנו האמיתית, שאליה שואפת כל נפש המבקשת צדק ויושר.
ועד שיבואו הימים הטובים הללו, עד שתופיע הגאולה השלמה, יסתפקו נא יחידי הסגולה שבתוכנו בזה, שהם עומדים איתן בתוך הגלים הזדונים של רשעת העולם הגדול; שאינם שוחים עם הזרם העכור והמזוהם…
“ואתה תגיל בה', בקדוש ישראל תתהלל”.
שמחה פנימית תמלא תמיד לבכם, אחים מגינים. דבר גדול עשיתם. ברגע שדגל נביאנו, דגל הצדק והיושר, נעשה למרמס בחוצות ירושלים, קמתם אתם ובכוחכם הרוחני האדיר הרימותם אותו והראיתם לכל תקיפי עולם, שדגל הצדק ירום ויתנוסס על הררי ציון. וזכרון המעשה הגדול הזה שעשיתם יהיה לכם לעונג לאורך ימים ובדרך זה בחרתם, תוסיפו ללכת ולהוליך גם אותנו.
“אל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם”!
קונטרס, תמוז תר"פ.