קול צוחה נשמע מרוסיה: עשרות מליוני בני אדם גוועים ברעב.
הצוחה מקיפה את כל העולם, כי גדול מאוד האסון.
והנה אנשים ידועים, המכונים בשם פוליטיקנים, משתמשים באסון הרעב לשם פוליטיקה, והנה גם הם עומדים וצווחים: החישו עזרה! ואין כל ספק שהם יתיצבו בראש גובי הצדקה ובראש המחלקים, כי על כן אין קץ לחוצפתם ואין סוף לנכליהם!
אבל לכל מי שעינים בקדקדו נקל לראות מראש, שאלה הצעקנים החצופים יגדילו את האסון שבעתים. כי במקום לחלק את העזרה לנצרכים לה, יפזרו את הכסף למרגלים, לצידי נפשות, למרצחי חרש, למסכסכי עם בעם ומפלגה במפלגה. כי אבדן חיי בני אדם לא נחשב בעיניהם, והעיקר הוא להם הפוליטיקה…
אל יהא חלקכם, פועלי ארץ ישראל, עמהם! בני אברהם העברי אתם ואת מצותו תשמרו להושיט יד עזרה לרעבים, רק מפני שהם בני אדם כמותכם והם זקוקים לעזרה. התרחקו מהפוליטיקנים! נגועי אוקריינא יספרו לכם עד כמה אפשר לסמוך עליהם בכלל… אל תתנו לרמות עצמכם, כי בנפשכם הוא.
וגם זאת עליכם לדעת, אם אתם באים לעזור, אל תשכחו מהעיר את חבריכם העובדים שלא יעלימו עין מצרת היהודים, שהם אומללים יותר מכל העמים. עדיין ההכרה, שגם היהודים בני אדם הם, חלשה מאוד בעיני העמים האחרים ואפילו אצל הטובים והישרים, מלבד יחידי סגולה. וצריך זאת להגיד ולחזור ולהגיד בלי הרף. מה לעשות אם הם קשים לשמוע?
קונטרס, אב תרפ"א