עונג שבת היה לי בשבת פ׳ חוקת בשבתי בתל־מונד במסיבת חברים, שבאו שמה משלושת הארגונים. א. חרות יהודה; ב. יזרעאל; ג. חקלאי, מלבד הארגון תל־מונד שהוא המרכזי. כולם צעירים עובדים, חברי ההסתדרות.
אי אפשר לומר שהם חיים כבר חיי שובע ונחת מלאה. שכירי יום הם כולם, ומשכרם הדל — עשרים גרוש ליום — הם חוסכים כדי לשלם בעד קרקע, ובעד הבית. התאמצותם תביא לחם פרי ברכה ויתענגו על תוצאות עבודתם הכשרה בנחלת בית וגגה בפינה הנהדרה הזאת, בשרון שלנו.
והחברים התישבו על יד שולחנות ערוכים בפרי הארץ שקדים וענבים, אכלו, שרו שירי חסידים וגם יצאו במחול. “שלוש סעודות כדאיבעי”.
והזקנה כאילו נעלמה ממני, שבתי רגע לימי עלומי, לימי החלומות הטובים שחלמתי על ארץ־ישראל הנעבדת בידי בני ישראל היקרים. והנה אנכי בארץ־ישראל, בין חברים יוצרים, בין אידיאליסטים טהורים, המוסרים את נפשם על האידיאל הלאומי שלנו, על הארץ שלנו, לעבדה ולשמרה.
אין לך, עם ישראל, להתבייש בצעיריך!
דבר 2172 יולי 1932