(מתורת הצדיק ר' אהרן מקרלין¹)

עצבות אינה עבירה. אבל טמטום הלב שהעצבות גורמת אין גורמת שום עבירה שבעולם, “מקוה” אינה מצוה, כי הלא “בטלוהו רבנן לטבילותא”, אבל הטוב הגרם על ידי מקוה אין בכוחה של המצוה יותר גדולה להביא.

מה שאנו אומרים שדרושה שמחה, אין פירושה שמחה של מצוה, כי שמחה של מצוה הלא היא “מדרגה”; וכי אפשר לדרוש שכל יהודי ויהודי יהיה בעל מדרגה? הכונה היא – רק לא עצבות. פשוט, יהודי שאינו שמח בזה שהוא יהודי, הריהו כפוי טובה כלפי שמים. סימן הוא, שמימיו לא הרגיש את טועם הברכה “שלא עשני גוי”. אך מה שהוא ממשש ובוחן את עצמו אם חסיד הוא או לאו – זו גֵאוּת. למה זה חסיד? יהודי!

עצבות היא שאול תחתית, רחמנא ליצלן!

מהו ענין העצבות? עצבות – זאת אומרת: מגיע לי, וחסר לי, הן בגשמיות והן ברוחניות – אך ורק לי…

ומה אם “לי” אין? העיקר שבשמים לא יחסר כלום! אילו היה אברהם אבינו רוצה להתחלף עמי, לא היתי מסכים. כי מהו אברהם אבינו? צדיק בעל מדרגה, ואני יהודי פשוט. ואם אתחלף עם אברהם אבינו, והיה הוא יהודי פשוט, ואני בעל מדרגה. בשמים לא יתוסף מזה כלום, אלא לי לעצמי, שאנכי אהיה לבעל מדרגה; נמצא שכל הטובה היא רק לי לעצמי, ומה שטוב רק לי, רק לעצמי לא צריך לשאול, איננו רשאים לרצות.

מרירות זאת אומרת שבירת הלב, שהרי אני עוד עומד ב“בראשית”. כי אין לסגל גם משהו בלי מסירות נפש, ואנכי הכי הגעתי לידי מסירת נפש? ואם כך הוא, הלא גם לא התחלתי, הרי זה ההיפך מעצבות, שאם לא התחלתי לא שייך לומר שמגיע לי או חסר לי. ואף על פי שלא מגיע לי הריני שואף אויר ומשיג צרכי, הרי זו שמחה, כי לי לא מגיע כלום, על כן טובה המרירות.

אך מעצבות עד מרירות כחוט השערה. והראיה: נשחט רובו כשרה, חציו טרפה. כמה הוא ממחצה עד רובו? - משהו.

אברכים צעירים – “יעלו שמים”. יש להם שבירת הלב; והם עלולים להגיע גם ל“ירדו תהומות” ח"ו – והרי זהו עצבות.

אעפ"י שהאברכים בעצמם צריכים בעבודת לעמוד על ההבדל (שבין עצבות ובין מרירות), הנני לבא: אם החשבון בא מעצבות חובקים ידים ושוכבים לישון; אי אתה סובל את עצמך ומכל שכן את חברך, אתה זועף ומלא זעם. וזהו סימן של עצבות. אבל לאחר מרירות אי אפשר לישון. כי מהי מרירות? שעדיין לא התחלתי ממש. מתעוררים ללמוד, להתפלל, חשים יהודי ונהנים כשרואים יהודי, אינם זועפים ונחשבים בעיני עצמם כאין.

ואעפי"כ המרירות היותר עדינה גובלת בעצבות והשמחה היותר פחותה מקורה בקדושה.