הדם הוא משקה משכר מאוד. הוא יכול עוד להביא לידי טירוף הדעת, מובנים לנו דברי הנקמה שהתפרצו מלב המשורר האלוהי: “אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע” (תה' קל"ז). ברוך ה'! בני ישראל יצאו ידי חובתם באמירה בעלמא, למעשה לא הגיעו לידי מדת נקמה שכזו מעולם. מובן לנו הכעס נגד אלה שהיה בידם למחות ולא רק שלא מחו, אלא עמדו מנגד והתחממו נגד התבערה אשר הדליקו ב“חכמתם” הפוליטית.
כל זה ועוד הרבה יותר מזה אנו יודעים ומבינים ומכירים, הכל טמון בתוך ההרגשות של לבנו הפצוע.
ואף על פי כן אנו צריכים להתגבר בגבורה עליונה לחיות ודוקא פה בארץ מולדתנו היחידה לבנות מה שהחריבו ולהוסיף עליהם כהנה וכהנה.
גבורה עליונה הראו צעירינו בהגינם על אחיהם, על כבוד עמם, ואותה גבורה עליונה חייבים צעירינו להראות בהתאפקותם ובצעדם הלאה, הלאה, על דרך הבנין הלאומי בארץ ישראל.
הוי אחים! הדרך ארוכה וקשה, אבל אלוהי ישראל חנן אתכם במדת הגבורה שלו, גבורת החיים לחיות ולהחיות.
וגם שנאת עמים נסיר מלבנו, נזכור תמיד בתודה את חסידי אומות העולם שהגנו עלינו וגם חרפו נפשם בעדנו. לא כל הנוצרים ולא כל המושלמים חייבים באסוננו. היו ויהיו גם ביניהם אנשים טובים וישרים. “אם אמצא בסדום עשרה צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם”. זוהי מדת אברהם, אבי החסד והרחמים. בעד עשרה צדיקים כדאי הוא העולם שיתקיים.
גבורה עליונה דרושה לנו, לאהוב את כל הנברא בצלם אלהים. ואם נוסף דף בהיסטוריה שלנו הגדולה, יש בו בדף הזה גם שורות יפות, מזהירות שיוסיפו לנו כוח להתגבר על הכל – לחיות, לבנות ולבטוח.
דבר כ“ח אב תרפ”ט