מצווים אנו “זכור את אשר עשה לך עמלק” ולא נצטוינו לזכור את גבורי ישראל שהגנו על עמם ועל כבוד עמם במלחמתם עם עמלק. בטוח היה נותן התורה שאת המצוה הזאת יקיימו בני ישראל גם אם לא יצטוו על כך.
וכן זכרון גבורי ישראל שנלחמו על כבוד עמם וארצם בתל-חי, אלה שמסרו את נפשם ונהרגו באותה ההתקפה, רשום הדבר בלבנו לזכרון בל ימח לנצח.
והצעירים שלנו בדרך הגבורים ההם ילכו, את דגל עמם לא יזניחו, את כבוד עמם לא ישפילו.
כל חפצנו הוא שלא ישנו עוד מקרים שכאלה, כי יתנו לנו לעבוד את עבודתנו הכשרה, היוצרת בשלום ובידידות עם שכנינו מבני העמים האחרים. אבל אם חס וחלילה נבוא לידי נסיון, ידע כל העולם, כי לא “צאן לטבח יובל” אנחנו, אלא יודעים גם לעמוד בקרב להגן על עצמנו ועל כבוד עמנו.
“במעלה”, אדר תרצ"א.