בין הספרים הרבים שיצאו בא"י בשנה האחרונה ערך מיוחד יש לספר “ההסתדרות החקלאית ופעולותיה” – דין וחשבון לועידה החקלאי הרביעית (שבט תרפ“ו – ניסן תרצ”א)

הוצאת המרכז החקלאי, תל-אביב תרצ"א.

בספר הגדול הזה המחזיק 250 עמודים בפורמט גדול ובשורות צפופות אין נאומים נלהבים (שאמנם אין לזלזל בהם כשהם יוצאים מן הלב בצירוף מוח חושב), אלא עובדות, טבלאות מאירות עינים, ממה שהספיקו העובדים העברים לעשות בבנין הארץ. כל שורה ושורה שבספר הזה עד הוא לנדבך שנתוסף בבנין בידי פועלים עברים ובזיעתם, בסבל שאין מדה לו ובאידיאליות שאין דומה לה בכל האנושיות.

סך הכל נוסדו ע"י העובדים החקלאים חמשים נקודות ישוב. איך ומתי נוסדו, מה היו ההרפתקאות שעברו על המתישבים הללו, איך התיחס העם לחלוציו, שבאו לעבוד במסירות נפש בשביל עמם וארצם, – על כל אלה עובר הספר כמעט בשתיקה. זה לא חשוב. אין פנאי עכשיו להתעסק בענינים שכאלה, העיקר – מה נעשה, ואת זה צריך לפרסם למען ידעו אוהבינו ושונאינו במה עוסקים צעירי ישראל ואיזה ברכה הם מביאים לארץ ולאנושיות כולה.

האנושיות כולה לא הגיעה עדיין לידי מדרגה זו לחשוב את העבודה הכשרה היוצרת לדבר שאינו רק הכרחי בשביל קיום החיים החמריים, בשביל השגת המזונות לכל עובד פרטי. ומשום כך נחשבה העבודה עד היום לקללת אלהים שכדאי להחלץ ממנה באיזה אופן שהוא,לבקש פרנסות קלות, נקיות או לא נקיות, ולהטיל את העבודה המפרכת את הגוף על שכם אחרים. הרעיון הזה מושל עדיין בעולם כולו.

ורק החלוצים העברים שבארץ ישראל ואלה שהושפעו על ידם בגולה מרדו ברעיון הזה והרימו את קרן העבודה בתור אידיאל אנושי, שלא רק שאין מבקשים להחלץ ממנה, אלא בה בחרו, כי היא, העבודה הכשרה, היוצרת, כשהיא לעצמה, הבסיס לחיים מוסריים ולא קללה היא, אלא ברכה, ומכל שכן כשהיא באה להחיות את ארץ אבותינו השוממה.

לא מגזים הספר שאנו דנים עליו באמרו בפתיחה: בתקופה הארוכה הזאת אירעו מאורעות רבים… מאורעות הדמים של אב תרפ“ט (ועוד…) ובנסיונות קשים הועמדה כוחה וכשרון פעולתה”… “ואחרי כל זה ולמרות זה יכול המרכז החקלאי להצביע לא בלי רגש של שמחה וסיפוק על ההתקדמות הכללית בכל שטחי הפעולה העיקריים”.

קשה הוא ביחוד מצב הפועל העברי במושבה. בין הפרדסנים העשירים היהודים יש לצערנו רבים הכופרים בציניות גמורה בכל אידיאל ואומרים בגלוי, שמאחר שיש מוכן פועל זול ונכנע כחמור הריהו רצוי להם יותר מהפועל העברי.

אל הפועלים העברים נלוו גם הפועלות העבריות שלא רק שהן עוזרות לגברים בתור נשי הפועלים, אלא גם בתור עובדות חפשיות העומדות ברשות עצמן – מסירות הנפש של הפועלות הללו עולה על מסירות הנפש של הפועלים, כי הן התפרצו ונכנסו לתוך עולם חדש, כמעט בלי שום הכנות ולמרות חולשתן הגופנית, האידיאל של העבודה מעודד אותן ונותן בהם כוח לסבול את כל הקשיים שבדרכן החדשה.

ובשביל שהאידיאל של העבודה יהיה חי בלב העובדים והעובדות דרושה עבודה תרבותית גדולה ורחבה. אסור להזניח את הפועלים שישקעו לגמרי בתוך העבודה עד שתהפך להם להרגל מתוך אונס. החלוצים שלנו מוכרחים להיות אינטליגנטים, המקדישים את רגעי המנוחה שלהם לדרישה בענינים רוחניים, בהבנת העולם בכלל והעולם היהודי בפרט. כי ככל אשר יתגבר בלב החלוץ האידיאל של העבודה ע"י התבוננות עמוקה בחיי האנושיות ובפתרון הפרובלימה הלאומית שלנו, שאינה דומה לשאר הלאומיות שבעולם – כך ינעם לו לשאת את סבל העבודה גם בהיותו נתון במצב קשה וביחוד בסביבת כופרים המתנשאים ומתגאים בכיסם שהספיקו למלא על ידי תחבולות בלתי אידיאליות כלל.

קורא אנוכי בספר העבודה שלכם, עובדים חקלאיים, קורא ומביט ומתבונן אל כל שורה ושורה ואני רואה שהגדלתם לעשות.

“דבר” ניסן, תרצ"א