נתן וסילבסקי נולד ונתחנך בפולטבה בבית הורים אינטליגנטים. אחיו הבכור של נתן היה ד"ר ומשורר ברוסית, ואחותו היתה עורכת־משנה לז’ורנל 3нaнie וגם הוא, נתן היה בעל כשרונות מצוינים, מהיהדות לא ידע כלום עד שנכנס למחלקה השביעית של הגימנסיה בפולטבה, ואז על ידי השפעת חבר אחד נתודע לאגודת הלאומיים וחובבי־ציון. התחיל ללמוד עברית ובמשך זמן קצר סגל לו את השפה העברית והשתתף בכל עבודות הלאומיים בהתלהבות. וגם בזה לא הסתפק והגיע לידי בקשת אלהי ישראל ובימי אלול בא לקרוא סליחות. הוא השתתף גם בחברות הצדקה של הקהלה כמו בבית התבשיל לתלמידי התלמוד־תורה וכדומה, ונתן שעורים חנם לתלמידים עניים.
לקונגרס הראשון נבחרנו שנינו, אני והוא, לצירי הציונים שבפולטבה. מלא תקוה הלך הצעיר וסילבסקי לבזל, הוא היה אז סטודנט באוניברסיטה שבאודיסה. התעניין בכל הזרמים הרוחניים שמשלו אז בבני דורו, וביותר לקחה אז לבו חבת־ציון.
זכורני את נאומו שנאם לפני הקהל בפולטבה בבואו לתת דין וחשבון על הקונגרס הראשון. הוא הקסים אז את הקהל בדבריו שנבעו מתוך תוכה של נשמתו.
אבל כעבור איזה חדשים באה ידיעה מאודיסה שהוא אבד את עצמו לדעת. בפתקא שהשאיר על שם אבותיו, שאותם אהב וכבד מאד, בקש סליחה על המעשה שהוא עושה, מפני שמרגיש את עצמו חוטא ואינו כדאי להשאר בחיים.
הוא שפט את עצמו למות כאילו היה בטוח שאחריו יהיה כבר דור שכולו זכאי…
גם היום, כשאני נזכר בצעיר הנלבב הזה לבי יבכה בקרבי, והוא הלא לא יחיד, צעירים רבים היו כמוהו, ודוקא מבעלי הנפש, שמרדו בחיים ואבדתם ניכרת מאד בתוך מחננו דל הכח…
אי אפשר שלא לכבד זכרו. הן הוא לא היה יכול לסבול כל פגימה בנפשו הוא (לאחרים בודאי שהיה סולח), ואיך אפשר שלא לכבד זכר צעיר טהר לב כמוהו? ואף על פי כן, רגש מר תוקף אותנו, בשמענו בת־קול מנהמת כיונה: יצאוני בני ואינם. את עצמם שחררו ואת עמם דלדלו…
“ספר הקונגרס” תרפ"ג