(עפ"י לינוי)
לזכר ר' ראובן שרגורודסקי ז"ל
שלום רב לך, אילן עתיק ימים, כסוי אזוב ונבוב בטן! רואה אני, כי רבים יסוריך, יסורי זקנה; אבל עדת דבורים עמלות קננו בך, והן ממתיקות לך את מרירות החיים. עפות הנה, הזריזות לכָּר, לאחוּ, ובשמחה תשובנה אליך, בהביאן לך פרי פרחים – דבש מתוק וצלול.
הה, אילן! הנך מזכירני זקן אחד, זקני החביב, שאליו הייתי קשור בכל נימי נפשי, בימים שאנוכי בעצמי הייתי עוד נטע רך…
כמוך, אילן, היה זקני דל וצנוע, וכמוך היה לו אוצר דבש מתוק. לבו־כורתו היה מלא חכמה מתוקה, ועדת דבורים היתה לו – מחשבות טסות כברקים, עפות בחלל הבריאה ומביאות לו צוף דבש, תמצית תבונה.
ולפעמים היו מחשבותיו־הדבורים מרחיקות לעוף מעבר לימים ואיים רחוקים ומגיעות עד אותם הפרחים הנפלאים, שגם בסתיו אינם נובלים, כי רוח האביב של הנצח נושב בם. ומגן העדן תביאנה לזקני עסיסי טוהר, ואז זוהר של שלוה והשקט האירו פניו העדינים, הקמוטים; ותקות חיי־עד שעשעה את רוחו הזכה, הרכה.