עצם גדולתו של אדם לא תמיד מתגלה לעין השמש. חבויה היא בעומק הלב עד שיבוא הרגע המוכשר, ואז תופיע זהרה. לפעמים אתה רואה לפניך אדם סתם, שהולך בקטנות, כתרנגולת קצוצת כנפים, מסתפק במועט גם במובן הרוחני, אין מעוף ובעת חשבון הנפש הוא שואל לעצמו: מה אני ומה חיי? רמה ותולעה! ופתאום והנה לפני האיש הזה נגלה כוכב חייו, אותו האידיאל שבשבילו כדאי לחיות ולעבוד במסירות נפש, ולבו נמשך אחריו, ואז האדם משתנה לגמרי, הוא נעשה לבריה חדשה. באדם הפשוט הזה מתגלה גדלות שלא כל אדם זוכה לה. בתוכנו ישב שנים רבות ר' לוי יצחק, המורה לחשבון וכמעט שלא היתה מציאותו ניכרת, לא רק לחבריו אלא אולי גם לעצמו. והנה פתאום נגלתה לפניו הקרן הקיימת, וירא כי היא האידיאל, אשר לו הוא צריך למסור את נפשו. היהודי התמים הזה הבין והרגיש, שהקרן הקיימת הוא ענין רם ונשגב מכל מה שאפשר להמציא בשביל תחיתנו הלאומית, שהיא ורק היא יכולה להביא לנו לא רק ברכה לאומית אלא גם ברכה אנושית: לפדות את הארץ בשביל העם. והרי ביחוד חשוב הדבר לנו, כמו שאמר כבר אחד מחכמינו: “להנחיל ארץ בלי עם לעם בלי ארץ” – ור' לוי יצחק לוין החלש נעשה לגבור והגבורה שלו היתה בלי פרטנזיות, אלא התבטאה בשקדנות שאין דוגמתה, היה ממציא תמיד המצאות להגדיל את הכנסות הקה"ק, מאסף פרוטה לפרוטה, מזרז את חבריו, משתדל וקונה לב הצעירים והצעירות להשתתף עמו בעבודה, ואינו מזניח אף רגע, שבו יוכל להביא תועלת למוסד היקר והקדוש הזה.
פעם דברתי עמו על אודות העבודה בקרן הקיימת, ובשמחתו אמר לי: איני יכול לתאר לפני אדוני, מה נותנת לי הקרן הקיימת. הן היא נותנת לי את טעם החיים, ולא רק טעם חיים, אלא עצם החיים. העבודה בשביל הקה"ק מנחילה אותי אושר אין קץ. ברוך ה' שזכיתי לה. לא גדולה אני מבקש ולא כבוד – עבודה אני מבקש, עבודה שתהיה מזון לנשמתי ואותה אני מוצא בעבודתי לקרן הקיימת. כל פרוטה ופרוטה שאני רוכש בשבילה מוסיפה לי טעם חיים.
ועיני ר' לוי יצחק נוצצו באור של שמחת מצוה, שבה נחנו החסידים הקדמונים, כמו ר' לוי יצחק הברדיצ’בי שבשמו נקרא ר' לוי יצחק שלנו ואז נגלתה לפני גדולתו של העובד החרוץ הזה.