ישנם בתוך עמנו אנשים רבי פעלים, שלא נתפרסמו, ורק במקרה ירָאה מי שהוא מהם על במת הספרות ויוָדע לקהל מי הוא האיש ומה פעל.
האחד שזכיתי להכיר אותו הוא ר' יצחק ב“ר אברהם וייסיל, שביום א' חנוכה ה־תר”ץ מלאו לו שמונים שנה. כנהוג איש לא ידע מזה, וגם הוא לא חשש להודיע, כי לא עלה על דעתו שיש לו במה להתפאר. בתוך עמו הוא יושב. יהודי זקן שחי תמיד בדוחק, לפעמים גם בדוחק גדול וכן המשיך לחיות עד מותו. ומה שהוא פעל ועשה לא התכוון להתגנדר, אלא לשם שמים.
מעת בואי לארץ־ישראל הכרתי את ר' יצחק וראיתי, כי אמנם שאר רוח לו, ואם הוא לא רדף אחר הכבוד, עלי החובה לספר את מעשיו בקהל.
הוא נולד לאביו ר' אברהם ז“ל בשנת תר”י, בפלך וילנה, בעיר וילייקי. אביו עסק במלמדות ולמד אומנות מוהל, ויצחק בנו היה הראשון שעליו הראה את אומנותו, והמוזמנים קראו בשמחה “וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים”. כשהיה יצחק ילד קטן נדד עם אביו ומשפחתו לאוקראינה וישב בקרמנצוג ובלוחוביץ. כאשר מת אביו ירש ר' יצחק את כסא המלמדות ויהי מלמד בישראל, ויחד עם זה ידע גם אמנות סת"ם (–ספר תורה, תפילין, מזוזות) והתפרנס בדוחק.
כדי להנצל מעבודת הצבא הצליח להשיג פספורט תורכי; ואולם בשנת תרמ"ו קשתה יד הממשלה הרוסית על נתיני חוץ־לארץ, ור' יצחק נאלץ לעבור לקושטא, וישב שם עשר שנים. במרצו הספיק שם ליסד תלמוד תורה והיה לאחד המלמדים בו.
בשנת תרנ“ז עלה לארץ־ישראל. מתחילה התישב בירושלים ועבד שם במלמדות שמונה שנים וחצי. ב”ימין משה" מצא, שהחסידים מתפללים בקומה התחתונה ושם זוהמה וחורבן, ור' יצחק השתדל לעשות סדרים בבית הכנסת וניקה ופאר אותו. וכל אלה שראוהו מתחילה בחורבנו לא האמינו למראה עיניהם, בראותם בנין מחודש ומפואר ומסודר.
בשנת תרס“ו עבר מירושלים ליפו, כי בניו התישבו ביפו, וגם בה שקד על תקנת בית הכנסת חב”ד. וכאשר נוסדה חברת “אחוזת בית” היא תל־אביב, נחה עליו הרוח ליסד שכונה חדשה. היא שכונת “מאה־שערים”. זה היה בשנת תרע“ב. עפ”י הצעתו ושקידתו נאספו מאה חברים וכל אחד הכניס במשך שמונה חדשים סך שלשים נפוליון (נפוליון – עשרים פרנק – ארבע חמשיות הלירה) ונקנו מתחילה מאה אלף פיק, ואח"כ קנו עוד קצת מחברת גאולה ונבנתה השכונה (רחוב יונה הנביא), השכונה נקראה “מאה שערים”, מפני שמספר מיסדיה היה מאה איש, ויחד עם זה יש לזה רמז – ויזרע יצחק… וימצא “מאה שערים” (בר' כ“ו י”ב). בשכונה הזאת עוד קיימים החיים הפטריארכליים והוגים שם בתורה ביום ובלילה.
ובחודש אלול תרע“ג יסד ר' יצחק חברה לשכונה חדשה, ארבעים וחמשה חברים נועדו יחד והכניסו כל אחד ארבעים נפוליון וקנו שטח אדמה ששים ושנים אלף אמה וחלקוהו לחמשים מגרשים. אחרי המלחמה בשנת תר”פ בנו ארבעים בית. את השכונה קראו “נחלת יצחק” על שם מיסדה.
הוא מת בשנת תרצ“א בתל־אביב ונקבר בירושלים על פי צואתו. תנצב”ה.