רוּחַ אֵל עָשָׂנוּ,

רוּחַ אֵל שְׁמָרָנוּ,

הוּא גַּם כָּל יָמֵינוּ

יִשְׁמֹר אֶת עַמֵּנוּ.

סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ

וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.

אַנְשֵׁי חֹמֶר גִּדְלֵי בָשָׂר,

שׂוֹנְאֵי צַדִּיק הוֹלֵךְ יָשָׁר,

אֹמְרִים לָנוּ דְּבָרִים אֲחָדִים:

“רוֹעֵי רוּחַ רֹדְפֵי קָדִים”.

אָמְנָם כֵּן לֹא כִחַדְנוּ

כִּי בָרוּחַ נוֹלַדְנוּ.

אַנְשֵׁי רוּחַ אֲנַחְנוּ מִנְּעוּרֵינוּ,

לוּ יִהְיוּ כֵן גַּם בָּנֵינוּ אַחֲרֵינוּ.

*

נָפְלָה סִפְרָתֵנוּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים

בִּיְדֵי כֹתְבֵי פְּלַסְתֵּר וּמְשׁוֹרְרֵי פְגָעִים,

כִּי רָבוּ בָנוּ כַּחֲנָמָל

סוֹפְרֵי שֶׁקֶר וּמְכַתְּבֵי עָמָל.

כָּל תַּלְמִיד שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ כָּל צָרְכּוֹ

יִתְהַלַּךְ בִּמְקוֹמוֹ לְרָחְבּוֹ וּלְאָרְכּוֹ;

וּבְבָתִּים יַעֲלוּ כְּלִסְטִים מְזֻיָּנִים

וּמַחְבָּרוֹת דַּקּוֹת כַּחֲרָבוֹת בְּיָדָם,

וּמְלֻמְּדֵי קְרָב הֵמָּה כְּגִבּוֹרִים מְצֻיָּנִים

לְעוֹפֵף חַרְבָּם – סִפְרָם עַל פְּנֵי אָדָם,

לֵאמֹר: תֶּן-לִי הָרְכוּשׁ אוֹ הַנֶּפֶשׁ…

כָּכָה עַם לֹא-בִינוֹת יַכְפִּישׁוּ בָרֶפֶשׁ

קֶרֶן הַסִּפְרוּת וּשְׂפָתָהּ הַחֲמוּדָה,

וְכָל אִישׁ דַּעַת וְסֹפֵר מָהִיר בְּתוֹכֵנוּ.

וּנְזִיר אֱלֹהִים מִבֶּטֶן, מִלֵּדָה,

יַעֲטוּ עַל שָׂפָם כֻּלָּם, כִּי אֵין מַעֲנֶה…

*

בָּרוּךְ אַתָּה לִי, אִי הַדֻּמִיָה

הַשּׁוֹכֵן שַׁאֲנָן בֵּין מַשֻּׁאוֹת נֶצַח.

מִקְלַט הַכִּלָּיוֹן, הֵיכַל הַנְּשִׁיָּה.

קֶבֶר כָּל הַחַי, בֵּיִת אָבְדַן כָּל רֶצַח.

בִּמְקוֹם תָּשֹׁכְנָה כָּל סַעֲרוֹת הַנֶּפֶשׁ,

יֶחֱשֶׁה הַחֵשֶׁק – כָּל לֵבָב יִנָּפֶשׁ.

בִּמְקוֹם אַפְסֵי אָרֶץ שָׁם לֹא הֻקָּמוּ

וּגְבוּלוֹת הָעֵת נֶהֶרְסוּ נִפְרָצוּ,

וּנְצָחִים כִּרְגָעִים יָשְׁנוּ יִרְדָּמוּ,

וַאֲדָמוֹת וּמְלֹאָן כַּדֹּק נִקְבָּצוּ,

שָׁם יִדֹּם כַּמָּוֶת רַעַשׁ הַחַיִּים

וַעֲנוֹת אֵל נֶעֱלָם נָזִין לָאָזְנַיִם –

שָׁם לֹא יִגַּהּ סַהַר, לֹא יָהֵל שָׁמֶשׁ,

וִיקַר אוֹר עוֹלָמִים בַּכֹּל זָרֻעַ,

שָׁם יַעֲמֹד הַזְּמָן מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמֶשׁ

וִירַפֶּה כַנְפֵהוּ, חָדַל לָנוּעַ,

וּמְלֹא תֵבֵל שֻׁפּוּ בַּחֹשֶׁךְ מִתָּחַת,

עָמֹק עָמֹק מִמַּעֲמַקֵּי גֵּיא שָׁחַת.

פֹּה אֶלֶף שָׁנִים אַסְפָּה עַל אָלֶף

וּבְסֻלַּם אֱלֹהִים אֶל ראֹשָׁם אָעַל.

תַּחַת רַגְלַי אָחֳזָה יַמִּים כַּדָּלֶף

וַאֲרָצוֹת וּלְאֻמִּים כִּמְלֹא הַשָּׁעַל –

שָׁם אֵשֵׁב בָּדָד כָּאֵל עַל הַמָּיִם,

טֶרֶם הֱיוֹת תֵּבֵל, אֶרֶץ, שָׁמָיִם.

*

אַךְ זֶה כָּל שִׁבְרֵנוּ, עַל אֵלֶּה אָהִימָה

כִּי בַּאֲשֶׁר לָנוּ עַיִן לֹא נָשִׂימָה:

בָּרָב עַיִן הֵם שָׂמִים –

עַל כֵּן יִשְׂאוּ חֶרְפַּת רָעָב כָּל הַיָּמִים,

לוּ שָׂמוּ עַיִן בַּדָּת

כִּי אָז הֶעֱלוּהָ עַל הַדָּעַת.

*

רַבָּנֵינוּ יוֹשְׁבִים אִישׁ תַּחַת חֻפָּתוֹ,

לֹא יֵדַע שֶׁבֶר עַמּוֹ לֹא יָחוּשׁ חֶרְפָּתוֹ.

יִגְרְעוּ עַיִן מֵעֲדָתָם

וְחַיִּים רַק עַל דָּתָם.