ירושלים 26/6/1929 🔗
ישיבת 26 ליוני 1929
אדונים נכבדים,
לרגלי האסיפה הפומבית, אשר תתקיים הערב בתל־אביב בקשר עם הבחירות לקונגרס הט"ז, ואשר בה נתמניתי לנאום, לא אוכל, לדאבוני, להשתתף בישיבה החשובה הזאת של הוועד הלאומי.
על כן הנני מתכבד לבקש, כי ייקרא מכתבי זה בישיבתכם.
1. יחס מפלגתי ויחסי אני לצורות ההרחבה של הסוכנות העברית המוצעות לפנינו עתה – הוא יחס שלילי בהחלט. זהו גם יחסי להצעה לבחור בישיבה הזאת את באי־כוח הישוב אל מועצת הסוכנות. אף לוּ יכולתי להכיר בחוקיותה של בחירה כזו, אין לוועד הלאומי הנוכחי כל רשות וכל יפוי־כוח לעשות את הצעד הזה, כי לא הבוחרים ולא אסיפת הנבחרים לא מילאו את ידו לכך; ודוקא מתוך הכרת ערכו העצמי ומפני כבודו של הרצון הציבורי, צריך הוועד הלאומי להימנע מכל פעולה שלא הטילו עליו – אף ברמז לא הטילו ולא יכלו להטיל – בוחרי אסיפת הנבחרים.
אבל עד יותר חשוב בעינַי צד אחר של המצב. חוקת הסוכנות המוּרחבת עוד לא נתאשרה ע“י הקונגרס הציוני. להיפך, ידוע לכולכם, כי הקונגרס הי”ד קבע תנאים חשובים להרחבה. הקונגרס הט“ו אישר את התנאים האלה, – והתנאים האלה לא נתקבלו, ועכשיו מתכוונת ההנהלה הציונית להציע לפני הקונגרס הט”ז שיוותר על התנאים הללו ויסכים לתנאים אחרים. אמנם, יחד עם זה, משתדלת ההנהלה הציונית, בעזרת הועד הפועל הגדול, להעמיד את הקונגרס הבא לפני עובדה ולקשור את ידיו, ובשביל מטרה זו היא דרשה ממוסדות בלתי־ציונים שונים כי ימהרו למנות את באי־כוחם ולשלוח אותם לציריך תו"מ אחרי הקונגרס. אבל המוסדות האלה אינם מוסדות ציונים ולא עליהם חלה החובה לשמור על הסוּברניוּת ועל חופש־ההחלטה של הקונגרס הציוני. הוועד הלאומי מוסד ציוני הוא, ולא יאה לו שיעזור ליצירת לחץ שכזה על רצונו החפשי של הקונגרס ויקדים את החלטותיו, כאילו אין כל חשיבות להסכמתו או לסירובו של הקונגרס.
הנני, על כן, דורש לדחות את ההצעה בנוגע לבחירת באי־כוח הישוב לסוכנות המורחבת.
1. הנני מציע לדחות בהחלט את דרישת הממשלה, השוללת מאלה שעוד לא נתאזרחו את הזכות להיבחר בתור חברי האוֹרגנים של כנסת־ישראל. הדרישה הזאת איננה צודקת, ואיננה מבוססת על שום נימוק רציני של תועלת הישוב או המדינה. להיפך, הגבלה זו תשלול מכנסת ישראל את היכולת להשתמש בשירותם של רבים, אשר הקדישו חלק הגון של חייהם לעבודה לטובתו החומרית והתרבותית של הישוב. מצד אחר, הגבלה זו תתן בידי הממשלה את האפשרות להשפיע כרצונה על תרכובת אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי, כי רשות לה לדחות כל בקשת התאזרחות מבלי להסביר את הסיבה, או על בסיס תירוצים טפלים כגון התירוץ ההיסטורי, שרעיתו של בעל־הבקשה נסעה לאיטליה.
2. אני מציע לוועד הלאומי לייעץ את באי־כוח היהודים בעיריית ירושלים להתפטר ממשרתם. בתנאים שנוצרו בעיריה, השתתפות היהודים היא סנקציה להפקרות אנטיציונית ואנטישמית: כך ולא באופן אחר יבינו את המצב גם מושלי הארץ, גם חוגי הקהל הבריטי המתענינים בארץ־ישראל. מימים ימימה התרגל הקהל האנגלי לחשוב, כי כל עוד סובלים מצב ידוע – סימן הוא שאפשר לסבול ואין צורך בתיקון. צערנו הכי־גדול הוא בעובדה, שעד עתה בטוחים אפילו ידידינו באנגליה כי, סוף־סוף, אין כל סתירה חריפה בין האינטרסים שלנו ובין המצב המעשי בארץ. לא נגיע לתיקון כל זמן שלא נגלה בפני העולם כולו את הסתירה החריפה שישנה; ולא נגלה את הסתירה כל זמן שיוסיפו באי־כוחנו, ע"י השתתפותם באוֹרגנים המזיקים לעמדותיו של הישוב, לתת הכשר לפעולת האוֹרגנים האלה.
בכבוד גמור
ז. ז’בוטינסקי