קוֹנְכִית / ישראל אפרת

כָּל הַיָּם הַשָּׁטוּחַ אָפֹר לְפָנַי

וַעֲקֻמּוֹת תְּפּוחוֹת שֶׁל עָנָן עַל רֹאשִׁי

וּנְקִיק אֹפֶק עָמֹק הַבּוֹעֵר שָׁם אָדֹם בַּמַּעֲרָב

כַּחֲתִיכוֹת בָּשָׂר חַי עַל שַׁפּוּד –

קוֹנְכִית אַחַת וִיחִידָה שֶׁתּוֹכָהּ אָנֹכִי מְסֻגָּר

אֲנִי נִשְׁעָן עַל הַגָּדֵר וְתוֹהֶה: בְּהָרֵם

אֱלֹהִים אֶת הַכֹּל אֶל אָזְנוֹ

הֲיַאֲזִין רַק הֶמְיַת הַיָּם הַגָּדוֹל,

אוֹ גַּם אוֹתִי, גַּם אוֹתִי,

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ רְגָעִים עֵת הוּא וַאֲנִי

נָמִיר מְקוֹמוֹת וְאֶשְׁמַע הֶמְיָתוֹ.