אֶת אֲדוֹנָיו יִשְׂנָא הָעֶבֶד,

וְלֹא יֶאֱהַב אֶת הָאִשָׁה.

אֶת עַבְדוּתוֹ נַפְשׁוֹ אוֹהֶבֶת,

עַל כֵּן שָׁסוּעַ הוּא וּמְרֻשָׁע.

כִּי הַיָמִים עוֹבְרִים בְּאֵין יוֹדֵעַ,

כְּבָר מִנְיָנָם נִשְׁכַּח לְאֵין הָשִׁיב.

מֵאֲדִישׁוּת לַכֹּל אֵין בַּמִנְיָן פּוֹתֵחַ,

לוּ מִן הַסְתָו וְלוּ מִן הָאָבִיב.

רַק הֵם הָאוֹת כִּי הַשָׁנָה עוֹבֶרֶת.

בַּעֲבָדִים מְאוּם אֵינוֹ חָרֵד.

לֹא הֵם יִרְאוּ בְּהִפָּקַח הַוֶרֶד,

הַגֶשֶׁם הָרִאשׁוֹן לֹא אֶל לִבָּם יֵרֵד.

לֹא יִשְׁטְפוּם שָׁטֹף לֵילוֹת הַקַיִץ,

לֹא הַלְבָנָה גַעְגוּעֵיהֶם תָּעִיר.

בֵּין הָעוֹלָם לְבֵינֵיהֶם גָדוֹל הַחַיִץ,

עַל כֵּן אֶחָד וְחַדְגוֹנִי הַשִׁיר.

וְאִם תֵּרֵד הָאֵשׁ אֲשֶׁר שׂוֹרֶפֶת,

וְשִׁטָפוֹן אִם יַעֲבֹר.

יַצִיל עִמוֹ אֶת עַבְדוּתוֹ הָעֶבֶד,

וְעִמָדָהּ לַמַחֲנֶה יַחֲזֹר.