דֵצֶמְבֶּר חֹדֶשׁ עַז וְרַב פָּנִים.

יָמָיו מִסְתָּעֲרִים בְּגֶשֶׁם וּבְרוּחַ.

בּוֹ מְאֹהָב עַד קֵץ שַׂר הַשָׁנִים,

כִּי הוּא הָאַחֲרוֹן לֶחֳדָשִׁים בַּלוּחַ.

גַּם הָרִאשׁוֹן הִנוֹ, עִמוֹ הַחֹרֶף רָד,

וְגַם יָמִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְשֶׁל כֹּחַל הוּא יִסְפֹּר.

דֵצֶמְבֶּר הוּא הַחֹדֶשׁ הָאֶחָד

אֲשֶׁר אֶת עִוְרוֹנִי יִשְׁבֹּר.

בְּלֵילוֹתָיו הָאֲרֻכִּים חָסֵר אֲנִי מָנוֹחַ

וְאֶת יָמָיו לָשֵׂאת עוֹד לֹא אוּכַל.

הוּא מְעוֹרֵר בִּי אֶת הַפַּחַד וְהַכֹּחַ,

לָשׁוּב וּלְהַתְחִיל אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּחַל.

אֶל גַעְגוּעַי הָרְחוֹקִים אֶחֱזֹר לְהִתְגַעְגֵעַ,

וְכָל אֲשֶׁר נִשָׂא עִמִי שׁוּב יִתְחַזֵק לָקוּם.

אֲנִי עוֹבֵר, עוֹבֵד, נוֹשֵׁם, בַּכֹּל נוֹגֵעַ,

וְלִצְלִילַי עוֹנֶה לִי הֵד עָמוּם.

דֵצֶמְבֶּר הָאָפֹר וְהַבָּהִיר,

הַמַחֲזִיר לִי אֶת אֲשֶׁר אוֹבֵד בְּלִי דַעַת.

אַתָּה יָקָר, יָקָר כַּלֶחֶם וְכַשִׁיר

גַם אִם יָדְךָ אֶל קְצֵה הָאֹשֶׁר לֹא מַגַעַת.

אַתָּה שׁוֹבֵר עָבִים, מַרְבִּיץ אֶת הַשָׂדוֹת בְּגֶשֶׁם

כָּךְ תַּחֲלֹף בְּאֵין לְךָ מֵשִׁיב.

כָּךְ לְעוֹלָם תִּסְעַר, בְּלִי רְאוֹת אֶת זִנוּקֵי הַדֶשֶׁא

בְּלִי נְשֹׁם אֶת הַיָקָר לְךָ, אֶת הָאָבִיב.