לֹא בִּנְשִׁימָה אַחַת בָּא הָאָבִיב,

הֶחֳדָשִׁים מְפַרְפְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין הַחֹרֶף,

אַךְ זִנוּקֵי הַפֶּרַח חֲזָקִים עַד אֵין הָשִׁיב,

וְהָרֵיחוֹת נוֹשְׂאִים עִמָם סְחַרְחֹרֶת

וּבָאֲוִיר הַגֶשֶׁם הָאָפוּר,

וּבִימֵי סַגְרִיר רָעִים שֶׁל טַחַב

דוֹלֵק בַּחֲדָרִים הַנְעוּלִים תַּנוּר,

וְעַל הַיָם אֲשֶׁר סוֹעֵר רוֹחֵף הַשַׁחַף,

אַךְ רְגָעָיו שֶׁל הָאָבִיב עוֹלִים מִגַן

לֹא נִתְפָּסִים כִּי הֵם נִיחוֹחַ,

כִּי פֶבְּרוּאָר נוֹטֶה לָצֵאת מִכָּאן

וְעוֹד הַחֹרֶף מְרַסֵן אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

אַל תְּהַסֵס, אַל נָא תִטֶה אַחֲרֵי הָרוּחַ הַנוֹשֶׁבֶת.

שְׁאַל לְנִשְׁמָתְךָ אִם הִיא שׂוֹנֵאת אוֹ אִם אוֹהֶבֶת,

אִם עוֹד הַחֹרֶף בָּהּ שׁוֹכֵן,

אוֹ הָאָבִיב נִשְׁקָף מִן הָעֵינַיִם.

גַם אִם בָּהִיר יִהְיֶה הַמַעֲנֶה אֲשֶׁר תִּתֵּן,

אַתָּה נוֹצַרְתָּ חֹדֶשׁ שֶׁל בֵּינַיִם.

אוּלַי מָנוֹחַ נַפְשְׁךָ שׁוֹאֶלֶת,

אַךְ לֹא אַתָּה בְּגוֹרָלְךָ תִּבְחַר.

הָרוּחַ בִּכְנָפֶיהָ מְעַרְבֶּלֶת

רִגְעֵי אָבִיב וָחֹרֶף, פֶבְּרוּאָר.