הָיֹה הָיָה יֶלֶד קָטָן, גִּידִי שְׁמוֹ. בֵּית־הוֹרָיו עָמַד לֹא רָחוֹק מֵעִיר בִּירַת הַמֶּלֶךְ.
יוֹם אֶחָד יָשַׁב לוֹ גִידִי עַל שְׁרַפְרָף וְהִסְתַּכֵּל בִּמְלֶאכֶת אִמּוֹ. הִנֵּה גָמְרָה לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ מַתָּנָה יָפָה עַד מְאֹד – כּוֹבַע. כּוֹבַע סָרוּג חוּטִים אֲדֻמִּים, יְרֻקִּים וּצְהֻבִּים, עִם גְּדִיל צֶמֶר כָּחֹל בְּקָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן. אָמְנָם לֹא הָיוּ חוּטִים אֵלֶּה אֶלָּא שְׁיָרֵי בְּגָדִים אֲחֵרִים, שֶׁאִמָּא סָרְגָה אוֹתָם לִבְנֵי בֵּיתָהּ – אַךְ בְּעֵינֵי גִידִי מָצָא הַכּוֹבַע חֵן וְהוּא חָשַׁב אוֹתוֹ לַמַּתָּנָה הַיָּפָה שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם.
חָבַשׁ גִּידִי אֵת כּוֹבָעוֹ הֶחָדָשׁ, הִסְתַּכֵּל בְּשֶׁבֶר הָרְאִי הַתָּלוּי עַל הַקִּיר, צָחַק צְחוֹק רָחָב וְעַלִּיז וְאָמַר:
– אִמָּא, הִנֵּה אֵצֵא לְטַיֵּל. יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת כּוֹבָעִי וְיִשְׂמְחוּ אַף הֵם.
שָׁמְעָה הַאֵם אֶת דְבָרָיו וְצָחֲקָה צְחוֹק עַלִּיז אַף הִיא.
בִּצְעָדִים גְּדוֹלִים פָּסַע גִּידִי הַקָּטָן בְּדַרְכּוֹ הָעִירָה.
פָּגַשׁ בּוֹ בֶּן־כְּפָר אֶחָד, שֶׁהוֹבִיל אֶת פָּרָתוֹ לִמְכִירָה. רָאָה אֶת גִּידִי וְאֶת כּוֹבָעוֹ הַנִּפְלָא, מִיָּד פָּסַק מִשְּׁרִיקָתוֹ, חָדַל מִלְּנוֹפֵף בְּמַקְלוֹ, עָמַד וְאָמַר:
– הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ, יֶלֶד חָבִיב, אֶת מַקְלִי הַיָּפֶה. אֶתֵּן לְךָ אֶת אוֹלָרִי וְאַתָּה תֵּן לִי אֶת הַכּוֹבַע.
יָפֶה הָיָה הַמַּקֵּל, כֻּלּוֹ חָרוּט צִיּוּרִים. נִפְלָא הָיָה הָאוֹלָר, כֻּלּוֹ מְשֻׁבָּץ צְדָפִים. אֲפִלּוּ לְאָחִיו הַגָּדוֹל אֵין כָּזֶה. אַךְ גִּידִי הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְאָמַר:
– מִצְטַעֵר, לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כּוֹבָעִי, מַעֲשֶׂה יְדֵי אִמָּא הוּא – וּמִיָּד פָּנָה לְדַרְכּוֹ.
עוֹד הוּא הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה אֶת עַמּוּדֵי הַטֶּלֶגְרָף וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה בָּאָה לִקְרָאתוֹ. רָאֲתָה הָאִשָּׁה אֶת הַכּוֹבַע וְקָרְאָה: – בְּחַיָּי! כּוֹבַע נִפְלָא, רָאוּי אַתָּה לָבוֹא לְנֶשֶׁף הַמֶּלֶךְ! – צָחֲקָה צְחוֹק טוֹב וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.
– הִנֵּה כִּי כֵן, – חָשַׁב גִּידִי בְּלִבּוֹ, – אֵלֵךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
עַד מְהֵרָה עָמַד גִּידִי לִפְנֵי שַׁעַר הָאַרְמוֹן. שְׁנֵי שׁוֹמְרִים גְּבוֹהֵי־קוֹמָה עָמְדוּ שָׁם. שְׁנֵיהֶם לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אַרְגָּמָן וַחֲרָבוֹת לְמָתְנֵיהֶם. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִבְהַל גִּידִי. אַךְ מִיָּד נִזְכַּר בְּכוֹבָעוֹ, אָזַר עֹז, הִזְדַּקֵּף מְלֹא קוֹמָתוֹ הַקְּטַנָּה וְאָמַר:
– אֲדוֹנִי, רוֹצֶה אֲנִי לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
גָּחַן אֵלָיו הַשּׁוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל יָשָׁר אֶל תּוֹךְ עֵינָיו וְאָמַר: – אֵין לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם בִּלְבוּשׁ פְּאֵר.
רָצָה גִּידִי לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַכּוֹבַע שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִכְנְסָה לֶחָצֵר בַּת־הַמֶּלֶךְ, לְבוּשָׁה שִׂמְלַת מֶשִׁי, כֻּלָּהּ קְפָלִים־קְפָלִים, כֻּלָּהּ זְרוּעָה פְּרָחִים תְּכַלְכַּלִּים וּשְׂעַר־רֹאשָׁהּ הַזְהַבְהַב עָטוּר זִכְרִינִיּוֹת. הִיא נִגְּשָׁה אֶל הַשּׁוֹמְרִים וְאָמְרָה לָהֶם:
– לְדַעְתִּי, אֵין צֹרֶךְ לָאִישׁ הַקָּטָן הַזֶּה בְּבִגְדֵי פְּאֵר.
אָחֲזָה בְּיָדוֹ וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל הָאַרְמוֹן.
מִיָּד מָצָא גִידִי אֶת עַצְמוֹ בְּאוּלָם גָּדוֹל וּבוֹ שֻׁלְחָן, אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה כְּמוֹתוֹ. פְּרוּשָׂה עָלָיו מַפַּת־זָהָב. שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל פָּמוֹטוֹת עָלָיו וּבָהֶם דּוֹלְקִים נֵרוֹת גְּבֹהִים, לְבָנִים. כֻּלּוֹ עָרוּךְ כָּל טוּב, עוּגוֹת וְעוּגִיּוֹת בְּסֻכָּר צִבְעוֹנִי, תְּאֵנִים וּשְׁקֵדִים בְּצַלְּחוֹת־כֶּסֶף וְהָרִים־הָרִים שֶׁל גְּלִידָה. וּמִשְּׁנֵי עֲבָרָיו – כִּסְאוֹת מְרֻפְּדֵי קְטִיפָה וָבוּץ.
עוֹד גִּידִי מִתְפַּלֵּא לְמַרְאֶה עֵינָיו, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן. צָחֲקָה אֵלָיו בַּת־הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא סָמוּךְ לָהּ. אוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחוּ כָּל דַּלְתוֹת הָאוּלָם וּמִכָּל הַעֲבָרִים הֵחֵלּוּ בָּאִים אוֹרְחִים, גְּבִירוֹת וּגְבָרִים, לְבוּשֵׁי מֶשִׁי וּקְטִיפָה, אַנְשֵׁי צָבָא בְּמַדִּים מִתְנוֹצְצִים וּמְצֻחְצָחִים. הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי בַּת־הַמֶּלֶךְ וְתָפְשׂוּ מְקוֹמוֹת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן.
וַדַּאי מִתְפַּלְּאִים הֵם לְכוֹבָעִי הַיָּפֶה. – חָשַׁב גִּידִי וְלִבּוֹ פּוֹעֵם בּוֹ מִשִּׂמְחָה.
– יַלְדִּי הֶחָבִיב, – לָחֲשָׁה בַּת־הַמֶּלֶךְ עַל אָזְנוֹ – עַכְשָׁו עָלֶיךָ לְהָסִיר אֶת כּוֹבָעֲךָ. בְּבַקָּשָׁה, עֲשֵׂה זֹאת.
אַךְ גִּידִי יָשַׁב וָלֹא עָנָה דָּבָר.
– הִנֵּה אֶעֱזֹר לְךָ לַהֲסִירוֹ, – אָמְרָה בַּת־הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדֶיהָ הַצַּחוֹת אֶל הַכּוֹבַע. נִבְהַל גִּידִי, שָׂם אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל כּוֹבָעוֹ וְאָחַז בּוֹ בְּחָזְקָה.
צָחֲקָה בַּת־הַמֶּלֶךְ, וּצְחוֹקָהּ כִּצְלִיל פַּעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף. הֵסִירָה אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב מֵעַל צַוָארָהּ וְאָמְרָה:
– הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ אֶת שַׁרְשַׁרְתִּי עֲבוּר כּוֹבָעֲךָ וְגַם נְשִׁיקָה אוֹסִיף לְךָ – צָחֲקָה וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת.
אָמְנָם, הַצָּעָה יָפָה – חָשַׁב גִּידִי, אַךְ אֲפִלּוּ לְנַעֲרָה כֹּה חֲמוּדָה כְּבַת־הַמֶּלֶךְ לֹא אֶמְסֹר אֶת כּוֹבָעִי. מַעֲשֵׂה יְדֵי אִמָּא הוּא. “לֹא!” – אָמַר גִּידִי וְכֻלָּם צָחֲקוּ.
עוֹד גִּידִי אוֹחֵז בְּיָדָיו אֶת כּוֹבָעוֹ שֶׁעַל רֹאשׁוֹ וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה – הַמֶּלֶךְ בָּא! הוּא הוֹפִיעַ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, לָבוּשׁ אַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת, עוֹטֶה פַּרְוָה יְקָרָה עַל צַוָּארוֹ, שַׂעֲרוֹתֶיהָ כְּחוּטֵי הַכֶּסֶף וְעַל רֹאשׁוֹ כֶּתֶר, שֵׁשׁ פִּנּוֹת לוֹ וְכֻלָּן מְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי־חֵן.
מַרְאֵה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הִקְסִים עֵינֵי רוֹאָיו.
הוּא נִגַּשׁ אֶל בִּתּוֹ, צָחַק אֵלֶיהָ צְחוֹק טוֹב. אַחַר פָּנָה אֶל גִּידִי.
– יַלְדִּי הֶחָבִיב, – אָמַר בַּהֲסִירוֹ אֶת כִּתְרוֹ – הָרוֹצֶה אַתָּה לְהִתְחַלֵּף. – וְהוּא הִתְכּוֹפֵף וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֶל כּוֹבָעוֹ שֶׁל גִּידִי.
תָּפַשׂ גִּידִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּכוֹבָעוֹ, קָפַץ כַּבָּרָק מֵעַל כִּסְאוֹ וּכְחֵץ מִקֶּשֶׁת חָלַף בֵּין הָאוֹרְחִים. דִּלֵּג עַל פְּנֵי מַדְרֵגוֹת הַשַּׁיִשׁ, רָץ כָּאַיָּלָה עַל פְּנֵי הֶחָצֵר, עָבַר אֶת הַשַּׁעַר וּמִבְּלִי לְהִסְתַּכֵּל אֲחוֹרַנִּית נָשָׂא רַגְלָיו וְרָץ הַבַּיְתָה כָּל עוֹד רוּחַ בּוֹ.
לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וַאֲפִלּוּ הֶחָתוּל יָקְטָן בֵּינֵיהֶם – עָמְדוּ עָלָיו מִסָּבִיב.
– מַה קָּרָה לְךָ, בְּנִי? אֵיפֹה הָיִיתָ? – שָׁאֲלָה הָאֵם בַּחֲרָדָה.
– הוֹ, אִמָּא! – קָרָא גִידִי. – כָּל אֶחָד רוֹצֶה בְּכוֹבָעִי, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ! – וְהוּא סִפֵּר אֶת הַכֹּל.
– אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי שָׁם – אָמַר הֶאָח הַגָּדוֹל כְּשֶׁסִּיֵּם גִּידִי אֶת דְּבָרָיו – הָיִיתִי לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּתֶר. שָׁוֶה הוּא יוֹתֵר מִמֵּאָה כּוֹבָעִים, יוֹתֵר מִמֵּאָה אוֹלָרִים. שׁוֹטֶה אַתָּה, שׁוֹטֶה, גִּידִי.
הִסְמִיק גִּידִי מְאֹד. לָהֲטוּ שְׁתֵּי אָזְנָיו מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ, לָהוֹט וּבָעוֹר מִבּוּשָׁה. אַךְ אִמָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ, לָחֲצָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ, וְגִידִי אָמַר:
– בְּכָל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם לֹא תִקְנֶה כּוֹבַע אָדֹם, יָרֹק וְצָהֹב, אֲשֶׁר גְּדִיל־צֶמֶר כָּחֹל בְּקָצֵהוּ, כָּזֶה שֶׁעָשְׂתָה לִי אִמָּא.
אוֹתוֹ לַיְלָה, כְּשֶׁהַשְּׁכִיבָה אִמָּא אֶת יְלָדֶיהָ, נִגְּשָׁה אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל גִּידִי, נָשְׁקָה לוֹ עֶשֶׂר נְשִׁיקוֹת נוֹסָף עַל נְשִׁיקַת הַלַּיְלָה שֶׁלּוֹ וְלִטְּפָה אֶת מִצְחוֹ בְּחִבָּה גַּם כְּשֶׁעֵינָיו נֶעֶצְמוּ מִכְּבָר בְּחָלְמָן חֲלוֹם עָרֵב.