לֹא רָחוֹק מִן הַיַּעַר עָמַד בַּיִת יָשָׁן־נוֹשָׁן. בַּבַּיִת גָּרָה סָבְתָא זְקֵנָה וְלָהּ נֶכְדָּהּ קְטַנָּה וַחֲמוּדָה. אִילָנָה קָרְאוּ לָהּ. כִּי מְאֹד אַהֲבָה אִילָנוֹת. אַךְ רָאֲתָה אִילָן שֶׁעֲנָפָיו נִשְׁבְּרוּ, מִיָּד רָצָה הַבַּיְתָה וְקָרְאָה: – סָבְתָא, סָבָתִי! אִילָן פָּצוּעַ בַּיַּעַר. בּוֹאִי, בּוֹאִי, קִשְׁרִי אֶת עֲנָפָיו!…
וְסָבְתָא מִהֲרָה אֶל הָאִילָן, הֵרִימָה אֶת הָעֲנָפִים, יִשְּׁרָה אוֹתָם, קָשְׁרָה אוֹתָם וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְהִנֵּה הֵם צוֹמְחִים וּמְלַבְלְבִים כְּמִקֹּדֶם.
אַךְ לֹא רַק אִילָנוֹת אָהֲבָה אִילָנָה. גַּם לְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם וּלְחַיּוֹת הַיַּעַר הָיְתָה דּוֹאֶגֶת תָּמִיד. מַאֲכִילָה אוֹתָם מִפִּתָּהּ, מַשְׁקָה אוֹתָם מִכּוֹסָהּ וּמְלַטֶּפֶת אוֹתָם בְּיָדָהּ. וְגַם הֵם אָהֲבוּ אֶת אִילָנָה עַד מְאֹד. יוֹם־יוֹם הָיוּ בָּאִים אֶל חַלּוֹנָהּ:
– פִּיק־פִּיק! – קָרְאוּ – שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, אִילָנָה! בֹּקֶר טוֹב לָךְ, קְטַנְטַנָּה!"
בֹּקֶר אֶחָד יָצְאָה סָבְתָא אֶל הַשָּׂדֶה וְאֶל אִילָנָה אָמְרָה: – “הִשָּׁמֵר־הִשָּׁמֵרִי, אַל תֵּצְאִי מִן הַבַּיִת”. נָתְנָה לָהּ עוּגוֹת וֶאֱגוֹזִים וּדְבַשׁ וְהָלְכָה לָהּ.
פָּתְחָה אִילָנָה אֶת הַחַלּוֹן. מִיָּד בָּאוּ הַבַּרְבּוּרִים וְקָרְאוּ: – “תְּנִי לָנוּ אֹכֶל, אִילָנָה”. נָתְנָה לָהֶם אִילָנָה אֵת הָעוּגוֹת. אָכְלוּ וְעָפוּ לָהֶם. מִיָּד בָּאוּ הַסְּנָאִיּוֹת וְקָרְאוּ: – “גַּם אָנוּ רְעֵבוֹת!” נָתְנָה לָהֶן אִילָנָה אֱגוֹזִים. חָטְפוּ וְקָפְצוּ הַיַּעְרָה. אָז בָּא גַּם הַדֹּב: – “בּוּ־בּוּ! כַּבְּדִינִי־נָא, אוֹרֵחַ טוֹב אֲנִי!” צָחֲקָה אִילָנָה: “דֻּבִּי־דֹב, אוֹרֵחַ טוֹב!” וְנָתְנָה לוֹ מְעַט דְּבָשׁ. לִקֵּק הַדֹּב אֶת הַדְּבָשׁ, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
אַךְ הִנֵּה יָצָא הַזְּאֵב הָאָפֹר, צִפָּרְנָיו כְּסַכִּינִים וְשִׁנָּיו חַדּוֹת עוֹד יוֹתֵר. נִגַּשׁ אֶל אִילָנָה וְאָמַר: – “אוּ־הוּ־הוּ! יַלְדָּה, בּוֹאִי, נֵלֵךְ לְטַיֵּל!” – לֹא רוֹצָה, אָסוּר – אָמְרָה אִילָנָה – סָבְתָא לֹא מַרְשָׁה לָצֵאת מִן הַבַּיִת.
– אֵין דָּבָר. – אָמַר הַזְּאֵב – רַק לְרֶגַע בּוֹאִי. רַק אֶל מִפְתַּן הַדֶּלֶת צְאִי.
נִגְּשָׁה אִילָנָה אֵל הַדֶּלֶת וְהַזְּאֵב – תְּפֹשׂ! תָּפַשׂ אֶת אִילָנָה וּמֶשֶׁךְ אוֹתָהּ אֶל הַיַּעַר.
עַד מְהֵרָה חָזְרָה סָבְתָא הַבַּיְתָה, הִבִּיטָה כֹּה וָכֹה. חִפְּשָׂה אֶת אִילָנָה בְּכָל הַבַּיִת – וְהַיַּלְדָּה אֵינֶנָּהּ. נִבְהֲלָה סָבְתָא וְרָצָה אֶל הַיַּעַר. רָצָה וְקָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְעָצוּב עַד מְאֹד:
– אִילָנָה, אִילָנָה שֶׁלִּי! אַיֵּךְ, אִי–לָ–נָה?
שָׁמְעוּ הַסְּנָאִיּוֹת אֶת קוֹלָהּ. קָפְצוּ מִן הָעֵצִים וּבָאוּ אֶל סָבְתָא וְהֵחֵלּוּ רָצוֹת אַחֲרֶיהָ. שָׁמְעוּ הַבַּרְבּוּרִים אַף הֵם וּבָאוּ כֻּלָּם וְהֵחֵלּוּ מִתְעוֹפְפִים מֵעַל לְרֹאשָׁהּ. אֵלֶּה קוֹפְצִים וּמְכַרְכְּרִים וְאַלָּה עָפִים וְקוֹרְאִים: אִילָנָה, אִילָ–נָה!
גַּם הַדֹּב יָצָא מִן הַיַּעַר, רָאָה אֶת סָבְתָא בּוֹכָה וְהֵחֵל רָץ לְפָנֶיהָ: – בּוּ־בּוּ! – נָהַם – בּוּ־בּוּ! אַיֵּה אִילָנָה, אַיֵּה? וּפִתְאֹם… מֵרָחוֹק מֵרָחוֹק, מֵעֵבֶר לַיַּעַר, מֵעֵבֶר לֶהָרִים שֶׁאַחֲרֵי הַיַּעַר, מֵעֵבֶר לַיָּם שֶׁאַחֲרֵי הֶהָרִים הִגִּיעַ לְאָזְנָם קוֹל דַּק: – “פֹּה אֲנִי… פֹּה! בַּמְּאוּרָה… בַּמְּאוּרָה שֶׁל הַזְּאֵב הָאָפֹר, הַזְּאֵב חָטַף אוֹתִי…” – וְהַקּוֹל קוֹל אִילָנָה.
רָצָה סָבְתָא אַחֲרֵי הַקּוֹל. רָץ הַדֹּב לְפָנֶיהָ וְהַסְּנָאִיּוֹת – אַחֲרֶיהָ. וְהַבַּרְבּוּרִים הַלְּבָנִים עָפִים מֵעָלֶיהָ. רָצָה סָבְתָא כֹּל עוֹד כֹּחַ בָּהּ. וּפִתְאֹם רוֹאָה הִיא – יָם! הַחַלָּה סָבְתָה בּוֹכָה, הֵחֵלָּה סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ:
– אֵיךְ אָבוֹא אֶל אִילָנָה נֶכְדָּתִי, אֵיךְ אֶעֱבֹר אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה?
שָׁמְעוּ הַבַּרְבּוּרִים אֶת הַקּוֹל, יָרְדוּ וְאָמְרוּ אֶל סָבְתָא:
– אַל תִּבְכִּי, סָבְתָא. אַל תִּבְכִּי! הִנֵּה נַעֲזֹר לָךְ וְנַצִּיל אֶת אִילָנָה.
מִיָּד הֵרִימוּ הַבַּרְבּוּרִים אֶת סָבְתָא לְמַעְלָה, פָּרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵיהֶם, הוֹשִׁיטוּ אֶת צַוְּארֵיהֶם וְעוּף־טוּס – הִמְרִיאוּ לַמְּרוֹמִים. גָּבֹהַּ־גָּבֹהַּ בָּאֲוִיר עָפוּ הַבַּרְבּוּרִים הַטּוֹבִים וְסָבְתָא יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבָּם.
לְמַטָּה – יָם גָּדוֹל וְרָחָב. לְמַעְלָה – עֲנָנִים קַלִּים מְרַחֲפִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וְאֵין רוֹאִים אֶלָּא מַיִם וְשָׁמַיִם, שָׁמַיִם וָמָיִם.
וְסָבְתָא עָפָה, עָפָה, עָפָה…
עָבְרָה סָבְתָא אֶת הַיָּם וְשׁוּב הָלְכָה בַּיַּבָּשָׁה. הוֹלֶכֶת הִיא וְהוֹלֶכֶת – וּפִתְאֹם רוֹאָה הִיא הַר גָּדוֹל עוֹמֵד בְּדַרְכָּהּ. הֵחֵלָּה סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ:
– אֵיךְ אָבוֹא אֶל אִילָנָה נֶכְדָּתִי? אֵיךְ אֶעֱבֹר אֶת הָהָר הַגָּדוֹל הַזֶּה?
שָׁמְעוּ הַסְּנָאִיּוֹת אֶת קוֹלָהּ. בָּאוּ בִּקְפִיצָה וְאָמְרוּ: – אַל תִּבְכִּי, סָבְתָא, אַל תִּבְכִּי! הִנֵּה נַעֲזֹר לָךְ וְנַצִּיל אֶת אִילָנָה!
הֵרִימוּ הַסְּנָאִיּוֹת אֶת סָבְתָא, פָּרְשׂוּ אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם הָרְחָבִים, הֶחֱזִיקוּ בָּהּ בְּכַפּוֹתֵיהֶם הַחֲזָקוֹת וְאוּץ־רוּץ – חִישׁ נִשְּׂאוּ קָדִימָה וְסָבְתָא יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבָּם וְצוֹחֶקֶת. הִנֵּה הִיא כְּבָר עַל רֹאשׁ הָהָר, וְאֶל מְאוּרַת הַזְּאֵב הִגִּיעָה.
רוֹצָה הִיא לְהִכָּנֵס אֶל הַמְּאוּרָה – אַךְ אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה מֻנַּחַת עַל פִּיהָ. הֵחֵלָּה סָבְתָא בּוֹכָה, הֵחֵלָּה סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ. שָׁמַע הַדֹּב אֶת קוֹלָהּ, בָּא וְאָמַר:
– אַל תִּבְכִּי, זְקֵנָה, אַל תִּבְכִּי! הִנֵּה אֶעֱזֹר לָךְ וְנַצִּיל אֶת אִילָנָה!
אָחַז הַדֹּב בָּאֶבֶן, טִלְטֵל אוֹתָהּ פַּעַם־פַּעֲמַיִם וּמִיָּד נָגֹלָּה מֵעַל פִּי הַמְּאוּרָה.
נִכְנְסָה סָבְתָא אֵל הַמְּאוּרָה, רָאֲתָה אֶת אִילָנָה יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה וְהַזְּאֵב יָשֵׁן. לֹא חָשְׁבָה סָבְתָא זְמַן רַב, תָּפְשָׂה אֶת אִילָנָה – וְהַבַּיְתָה. מַהֵר־מַהֵר – הַבַּיְתָה.
אַךְ הַזְּאֵב הָאָפֹר הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, נָבַח נְבִיחָה קְצָרָה: אוּ־הוּ! וְהֵחֵל רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. רָץ הוּא וְרָץ כָּל עוֹד כֹּחַ בּוֹ. הוֹצִיא לְשׁוֹנוֹ, לָטַשׁ שִׁנָּיו, הֵרִים זְנבוֹ וְרָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת. הִנֵּה עוֹד מְעַט, עוֹד רֶגַע קָט וְיַשִּׂיג אוֹתָם, שׁוּב יִתְפֹּשׂ אֶת אִילָנָה וְיִקַּח אוֹתָהּ לַמְּאוּרָה…
כָּל עוֹד נְשִׁימָה בְּאַפָּם הִסְפִּיקוּ סָבְתָא וְאִילָנָה לְהַגִּיעַ אֶל הָאִילָן, אֲשֶׁר סָבְתָא קָשְׁרָה פַּעַם אֶת עֲנָפָיו הַשְּׁבוּרִים, וְעַכְשָׁו פָּרְחוּ הָעֲנָפִים וְלִבְלְבוּ. עָמְדָה סָבְתָא לִפְנֵי הָעֵץ וּבָכְתָה: רַע לִי, מַר לִי! – הִנֵּה בָּא הַזְּאֵב הָאָפֹר וְיִקַּח מִמֶּנִּי אֶת אִילָנָה. הוֹרִיד הָאִילָן אֵת עֲנָפָיו, הִסְתִּיר בָּהֶם אֵת סָבְתָא וְאֶת אִילָנָה. וְהַזְּאֵב עָבַר עַל יַד הָאִילָן, קֶצֶף לָבָן עַל פִּיו, עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת מִכַּעַס – הוּא עָבַר וְאֶת סָבְתָא לֹא רָאָה שָׁם.
כַּאֲשֶׁר נֶעְלַם הַזְּאֵב הָאָפֹר, יָצְאוּ סָבְתָא וְאִילָנָה מִבֵּין עַנְפֵי הָאִילָן וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה הָלְכוּ לְבֵיתָם.
מִיָּד בָּא הַדֹּב, אָחַז בְּיַד אִילָנָה מִזֶּה, וְסָבְתָא אָחֲזָה בְּיַד אִילָנָה מִזֶּה, וְהָלְכוּ שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים לְבֵיתָם.
שָׁמְעוּ הַבַּרְבּוּרִים הַלְּבָנִים וּבָאוּ אַף הֵם לִשְׂמֹחַ, קָטְפוּ פְּרָחִים בְּמַקּוֹרֵיהֶם וּפִזְּרוּ אוֹתָם עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל אִילָנָה. גַּם הַסְּנָאִיּוֹת לֹא אֵחֲרוּ לָבוֹא, קִפְּצוּ וְהִשְׁתּוֹבְבוּ, וְרָצוּ בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לְאִילָנָה – שָׂמְחָה סָבְתָא, שָׂמְחָה אִילָנָה וְכָל הַיַּעַר שָׂמַח אִתָּם. וְרַק הַזְּאֵב הָאָפֹר הִתְרוֹצֵץ כָּל הַיּוֹם כּוֹעֵס וְרוֹגֶז.