מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַבְּדֹלַח, מֵעֵבֶר לִשְׂדוֹת הַמֶשִׁי הִשְׂתָּרַע יַעַר עָבֹת וְגָדוֹל אֲשֶׁר רֶגֶל אָדָם טֶרֶם דָרְכָה בּוֹ – יַעַר־עַד. וּבְיַעַר־הָעַד הֶעָבֹת וְהַגָדוֹל הַזֶּה, בַּעֲבִי־עָבְיוֹ, שָׁכְנָה לָהּ דֻבָּה זְקֵנָה וְלָהּ שְׁנֵי גוּרִים קְטַנִים. גָדְלוּ הַדֻבּוֹנִים וְלֹא רָצוּ עוֹד לָשֶׁבֶת בַּיַּעַר, הֶחְלִיטוּ לְצֵאת אֶל הָעוֹלָם הָרָחָב וּלְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת מַזָלָם וְאָשְׁרָם.
בַּתְּחִלָּה נִגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם אֶל אִמָם, וְכִילָדִים טוֹבִים וּמְנֻסִים נִפְרְדוּ מִמֶּנָּה בִּנְשִׁיקָה וּבִבְרָכָה.
חִבְּקָה הַדֻבָּה הַזְּקֵנָה אֶת שְׁנֵי גוּרֶיהָ־בָּנֶיהָ, לִטְפָה אֶת שְׂעַר־רֹאשָׁם וְאָמְרָה לָהֶם: “אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה וְאַל יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָחִיו לְעוֹלָם”.
הִבְטִיחוּ הַדֻבּוֹנִים לִשְׁמֹר אֶת מִצְוַת פִּי אִמָם, נִפְרְדוּ מִמֶנָּה בְּשָׁלוֹם וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם.
הוֹלְכִים הֵם, הוֹלְכִים.
הָלְכוּ יוֹם אֶחָד, הָלְכוּ יוֹם שֵׁנִי. לְבַסוֹף אָזְלָה צֵידַת מְזוֹנָם, אֲשֶׁר לָקְחוּ עִמָם לְדַרְכָּם, וְהָרָעָב הֵחֵל לְהָצִיק לָהֶם מְאֹד.
רְעֵבִים וּרְפֵי־כֹּחַ שֵׂרְכוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וּפַעַם בְּפַעַם אוֹמְרִים הֵם בְּעֶצֶב:
– אוֹהּ, אָחִי מֶה רָעֵב אֲנִי! – מִתְאוֹנֵן הַצָעִיר.
– גַם אֲנִי רָעֵב מְאֹד – מֵשִׁיב לוֹ אָחִיו הַגָדוֹל.
בְּרַעֲבוֹנָם הָרַב לֹא יָכְלוּ אֲפִלּוּ לָנוּחַ מִדַּרְכָּם, כִּי אִם הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי אֹכֶל. הָלְכוּ וְהָלְכוּ וְהִנֵה מָצְאוּ לְגֹדֶל שִׂמְחָתָם כַּדוּר־גְבִינָה גָדוֹל.
נָטְלוּ הַדֻבּוֹנִים אֶת הַגְּבִינָה. רָצוּ לְחַלֵק אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם חֵלֶק כְּחֵלֶק וְלֹא יָדְעוּ כֵּיצַד עוֹשִׂים זֹאת. אָכֵן צָרֵי־עַיִן הָיוּ הָאַחִים הַדֻבִּיִים הָאֵלֶּה וְכָל אֶחָד מֵהֶם חוֹשֵׁשׁ הָיָה פֶּן יְקַבֵּל אָחִיו חֵלֶק גָּדוֹל מִשֶׁלוֹ.
הִתְחִילוּ הַשְּׁנַיִם רָבִים בֵּינֵיהֶם, צוֹעֲקִים וְטוֹעֲנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה.
הָאֶחָד אוֹמֵר:
– אֲנִי הַבְּכוֹר, גָדוֹל אֲנִי מִמְךָ וְגַם קֵבָתִי גְדוֹלָה מִקֵבָתְךָ. וְאִם לֹא יִהְיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, אֶקַּח אֶת הֶחָרִיץ הַגָדוֹל לִי.
וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ:
– לֹא, צָעִיר אֲנִי מִמְךָ, חַלָּשׁ אֲנִי מִמְךָ וְהַחֵלֶק הַגָדוֹל מַגִיעַ לִי.
הִנֵּה כִּי כֵן צָרָה עֵינוֹ שֶׁל אָח בְּאָחִיו וְהֵם בִּקְשׁוּ עֵצָה כֵּיצַד לְחַלֵק אֶת כִּכַּר־הַגְבִינָה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.
עוֹד הֵם רָבִים וּמִתְוַכְּחִים בֵּינֵיהֶם וְהִנֵּה קָרַב אֲלֵיהֶם שׁוּעָל זָקֵן.
– מַה דָבָר נָפַל בֵּינֵיכֶם? מָה הַמְרִיבָה הַזֹאת, רַבּוֹתַי? – שָׁאַל הַשּׁוּעָל.
הֵשִׂיחוּ לְפָנָיו הַדֻבּוֹנִים אֶת דַאֲגָתָם.
– וְכִי מַה דְאָגָה הִיא זוֹ? – אָמַר הַשּׁוּעָל הֶעָרוּם – הָבוּ אֶת הַגְבִינָה וַאֲנִי אֲחַלְקֶנָה בֵּינֵיכֶם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. כַּצָעִיר כַּקָשִׁישׁ – מִשְׁפָּט אֶחָד הוּא לִי!
– הֶאָח, מַה טוֹב וּמַה נָאֶה! – שָׂמְחוּ הַדֻבּוֹנִים – בְּבַקָּשָׁה, חַלֵק!
נָטַל הַשּׁוּעָל אֶת הַגְבִינָה וּבְצָעָהּ לִשְׁנַיִם. אַךְ עָשָׂה זֹאת כָּךְ, שֶׁהֶחָרִיץ הָאֶחָד גָדוֹל הָיָה מִמִשְׁנֵהוּ בְּמִדָּה נִכֶּרֶת לְמַדַי. אֲפִלּוּ הַדֻבּוֹנִים עָמְדוּ עַל הַהֶבְדֵל בֵּין שְׁנֵי הַחֲלָקִים לְמַרְאֵה־עֵינָם בִּלְבָד.
רָאוּ הָאַחִים וְהִנֵּה אֵין הַחֲרִיצִים שָׁוִים. פָּתְחוּ בִּצְעָקָה:
– הֲרֵי הַחֵלֶק הָאֶחָד גָדוֹל יוֹתֵר, גָדוֹל בְּהַרְבֵּה!
אַךְ הַשּׁוּעָל מַרְגִּיעַ אוֹתָם וְאוֹמֵר:
– הֵרָגְעוּ, רַבּוֹתַי! גַם דְאָגָה זוֹ – לֹא דְאָגָה הִיא. אָמְנָם לֹא מְלָאכָה קַלָה הִיא חֲלֻקָה נְכוֹנָה, אַךְ חַכּוּ כִּמְעַט רֶגַע וְהַכֹּל יִסְתַּדֵּר בְּכִי טוֹב.
וּבְאָמְרוּ זֹאת נָגַס הַשּׁוּעָל נֵתַח הָגוּן מִן הֶחָרִיץ הַגָּדוֹל וּבָלַע אוֹתוֹ. נַעֲשָׂה חֲרִיץ הַגְּבִינָה קָטָן מִן הֶחָרִיץ הָאַחֵר.
– גַם עַכְשָׁו אֵין הַחֲלָקִים שָׁוִים! – קָרְאוּ הַדֻבּוֹנִים בַּחֲרָדָה.
– חַכּוּ, חַכּוּ, רַבּוֹתַי הַדֻבִּים, אַל־נָא בְּחָפְזְכֶם! יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת – אָמַר הַשּׁוּעָל וְשׁוּב נָגַס מִן הֶחָרִיץ הַגָדוֹל חֲתִיכָה שֶׁל מַמָשׁ, עַד שֶׁזֶה נַעֲשָׂה קָטָן מִן הֶחָרִיץ הָרִאשׁוֹן.
– בּוּ! – נִתְמַלְטָה אֲנָחָה מִפִּי הַדֻבּוֹנִים – גַם עַכְשָׁו אֵין הַחֲלָקִים שָׁוִים!
– סַבְלָנוּת, רַבּוֹתַי – אָמַר הַשּׁוּעָל בְּעוֹד פִּיו מָלֵא גְבִינָה טְעִימָה עַד שֶׁדִבּוּרוֹ כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁמַע – סַבְלָנוּת! – חָזַר – עוֹד מְעַט וּתְקַבְּלוּ מָנוֹת שָׁווֹת.
וְהַשּׁוּעָל הוֹסִיף לְחַלֵק אֵת הַגְבִינָה חֲלֻקָה נְכוֹנָה וְצוֹדֶקֶת. עוֹמֵד הוּא, שׁוּעָל זָקֵן זֶה, חֲרִיץ גְבִינָה אֶחָד בְּכַף־שְׂמֹאלוֹ וְאֶחָד בְּכַף־יָמֵינוּ, וְהוּא נוֹגֵס פַּעַם מִזֶה וּפַעַם מִזֶה וְהַחֲלָקִים אֵינָם מִשְׁתַּוִים. הִנֵה זֶה גָדוֹל וְהִנֵה שׁוּב גָדוֹל מִמֶנוּ הַחֵלֶק הָאַחֵר… וּשְׁנֵי הַדֻבּוֹנִים עוֹמְדִים מִנֶגֶד לוֹ וּמַטִים אֶת אַפֵּיהֶם הַשְׁחַרְחָרִים לְכָאן וּלְכָאן לְכָאן וּלְכָאן – כְּמִסְתַּכְּלִים בְּמִשְׂחָק הַפִּינְג־פּוֹנְג – וְעֵינֵיהֶם מִתְרוֹצְצוֹת מִן הַחֵלֶק הַגָּדוֹל אֶל הַקָטָן וּמִן הַקָטָן אֶל הַגָדוֹל.
כָּל עוֹד לֹא שָׂבַע הַשּׁוּעָל גְבִינָה לֹא פָּסַק מִלַעֲסֹק בַּחֲלֻקָה. אַךְ מִשֶּׁחָשׁ כִּי כְּרֵסוֹ נִתְמַלְאָה גְבִינָה עֵד אֶפֶס מָקוֹם עוֹד, הֵחֵל עַתָּה מְכַרְסֵם בִּשְׁנֵי חֲרִיצֵי הַגְבִינָה הַקְּטַנִּים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לוֹ נְגִיסוֹת קְטַנוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁנִשְׁתַּווּ. עַתָּה פָּנָה הַשּׁוּעָל אֶל הַדֻבּוֹנִים, נָתַן לָהֶם חֲתִיכוֹת קְטַנוֹת וַעֲלוּבוֹת וְאָמַר:
– הִנֵּה, רַבּוֹתַי, קְחוּ אֶת חֶלְקֵיכֶם. אָמְנָם צְרִיכִים הֱיִיתֶם קְצָת לְחַכּוֹת, אַךְ כְּנֶגֶד זֶה מָנוֹת שָׁווֹת קִבַּלְתֶּם.
אַחַר־כָּךְ פָּנָה מֵהֶם הַשּׁוּעָל, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְקָרָא:
– בְּתֵאָבוֹן, דֻבּוֹנִים, תֶּעֱרַב הַגְּבִינָה לְחִכְּכֶם! – וּמִיָּד נָשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח.
לֹא הִסְפִּיק הַשּׁוּעָל לְסַיֵּם אֶת דְבָרָיו וְהַדֻבּוֹנִים כְּבָר גָמְרוּ לֶאֱכֹל אֶת מְנוֹתֵיהֶם הַדַלוֹת וְרַק עַתָּה הֵבִינוּ בַּמֶה עָלָה לָהֶם דְבַר הֱיוֹתָם צָרֵי־עַיִן.