הָיֹה הָיוּ זוּג זְקֵנִים, סָבָא וְסַבְתָּא, וְלָהֶם נֶכְדָה קְטַנָה אַחַת וִיחִידָה – אִילָנָה. אָהֲבוּ הַזְקֵנִים אֶת נֶכְדָתָם וְשָׁמְרוּ עָלֶיהָ כְּעַל בָּבַת עֵינָם.
יוֹם אֶחָד בָּאוּ חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל אִילָנָה וּבִקְשׁוּ מִמֶנָה שֶׁתֵּלֵךְ עִמָהֶם הַיַעְרָה לְלַקֵט גַרְגְרִים. זְמַן רַב לֹא אָבוּ הַזְקֵנִים לָתֵת לְנֶכְדָתָם לְצֵאת עִם חַבְרוֹתֶיהָ הַקְטַנוֹת אֶל הַיַעַר, אַךְ אִילָנָה הִפְצִירָה בָּהֶם וְהִתְחַנְנָה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁהִסְכִּימוּ, אַךְ הַזְהֵר הִזְהִירוּ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִתְרַחֵק מִכָּל שְׁאָר הַיְלָדוֹת אַף צַעַד אֶחָד.
הוֹלְכוֹת לָהֶן הַיְלָדוֹת בַּיַּעַר וּמְלַקְטוֹת גַרְגְרִים. הוֹלְכוֹת הֵן מֵעֵץ לְעֵץ וּמִשִׂיחַ לְשִׂיחַ – וְאִילָנָה הוֹלֶכֶת אַחֲרֵיהֶן לְאִטָהּ וְהַמֶרְחָק בֵּינָה לְבֵינֵיהֶן הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל.
סַקְרָנִית גְדוֹלָה הָיְתָה אִילָנָה הַקְטַנָה. רָאֲתָה פֶּרַח, מִיָד נִגְשָׁה אֵלָיו וְקָטְפָה אוֹתוֹ. רָאֲתָה סְנָאִית מְקַפֶּצֶת בֵּין הָעֲנָפִים, עָמְדָה וְהִסְתַּכְּלָה בָּהּ, רָצְתָה לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא מְפַצַחַת אֱגוֹזִים. כָּל כָּךְ מַצְחִיק הָיָה הַדָבָר עֵד שֶׁלֹּא יָכְלָה לִגְרֹעַ עַיִן מִמֶנָה…
בֵּין כֹּה וָכֹה נִתְרַחֲקוּ חַבְרוֹתֶיהָ מֶרְחָק רַב, וּבִרְאוֹתָן לִבְסוֹף שֶׁאִילָנָה אֵינֶנָה בֵּינֵיהֶן הֵחֵלוּ קוֹרְאוֹת וְצוֹעֲקוֹת בְּקוֹל: “אִילָנָה! אִי־לָ־נָה!” אַךְ רְחוֹקָה הָיְתָה אִילָנָה וְלֹא שָׁמְעָה אֶת קוֹל קְרִיאָתָן, וְהַיְלָדוֹת שָׁבוּ הַבַּיְתָה בִּלְעָדֶיהָ.
וְאִילָנָה הוֹסִיפָה לְלַקֵט גַרְגְרִים, לִקְטָה וְלִקְטָה עַד שֶׁיָרַד הָעֶרֶב. נָשְׂאָה עֵינֶיהָ וְהִנֵה הִיא רוֹאָה, שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ הָלְכוּ לָהֶן וְהִיא נִשְׁאָרָה לְבַדָהּ בַּיַעַר הָאָפֵל; עוֹד נִסְתָה לִקְרֹא אַחֲרֵיהֶן בְּקוֹל, עוֹד בִּקְשָׁה לִמְצֹא אֶת דַרְכָּהּ הַבַּיְתָה, אַךְ כְּכָל שֶׁהוֹסִיפָה לָלֶכֶת בַּיַעַר כֵּן תָּעֲתָה בּוֹ הָלוֹךְ וְתָעֹה. לִבְסוֹף עָיְפָה מְאֹד, עָלְתָה עַל עֵץ אֶחָד, יָשְׁבָה עַל אֶחָד מֵעֲנָפָיו וְהִתְחִילָה בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת:
– מִי יָבִיא אֶת אִילָנָה הַבַּיְתָה, מִי יִקָחֵנִי אֶל סָבִי וְסָבָתִי? נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לָהֶם, אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?…
עָבַר דֹב לְיַד הָעֵץ, אֲשֶׁר עָלָיו יָשְׁבָה אִילָנָה, שָׁמַע אֶת בִּכְיָהּ, קָרַב אֶל הָעֵץ וְשָׁאַל:
– לָמָה תִבְכִּי, יַלְדַת־חֵן?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, דֻבִּי הַטוֹב! נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לְסָבִי וּלְסָבָתִי, וְהִנֵה תָּעִיתִי בַּיַעַר וְאֵינִי מוֹצֵאת אֶת דַרְכִּי הַבַּיְתָה. אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?
– אִם יִתְּנוּ לִי דְבַשׁ מְלֹא הַכַּד, אֶל סָבָתֵךְ וְאֶל סָבֵךְ אֶקָחֵךְ מִיָד.
לֹא יָדְעָה אִילָנָה אִם יִרְצוּ הַזְקֵנִים לָתֵת לַדֹב דְבַשׁ מְלֹא הַכַּד וְלֹא הִבְטִיחָה לוֹ דָבָר.
לֹא רָצָה הַדֹב לַהֲבִיאָהּ הַבַּיְתָה חִנָם, פָּנָה לְדַרְכּוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
וְאִילָנָה בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת:
– מִי יָבִיא אֶת אִילָנָה הַבַּיְתָה, מִי יִקָחֵנִי אֶל סָבִי וְסָבָתִי…
עָבַר זְאֵב, שָׁמַע אֶת בִּכְיָהּ, קָרַב וְשָׁאַל:
– לָמָה תִבְכִּי, יַלְדַת־חֵן?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, זְאֵבִי הַטוֹב! נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לְסָבִי וּלְסָבָתִי, וְהִנֵה תָעִיתִי בַּיַעַר… אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?
– אִם יִתְּנוּ לִי לְפָחוֹת גְדִי אֶחָד, אֶל סָבֵךְ וְאֶל סָבָתֵךְ אֲבִיאֵךְ מִיָד.
לֹא יָדְעָה אִילָנָה אִם יִרְצוּ הַזְקֵנִים לָתֵת לוֹ גְדִי וְשָׁתְקָה גַם הַפַּעַם.
לֹא רָצָה הַזְּאֵב לַהֲבִיאָהּ הַבַּיְתָה חִנָם, פָּנָה לְדַרְכּוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
וְאִילָנָה יוֹשֶׁבֶת עַל הָעֵץ בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת:
– תָּעֹה תָעֲתָה אִילָנָה בַּיַעַר, מִי יִקָחֵנִי אֶל סָבִי וְסָבָתִי…
עֵבֶר שׁוּעָל, שָׁמַע אֶת בִּכְיָהּ, קָרַב וְשָׁאַל:
– לָמָה תִבְכִּי, יַלְדַת־חֵן?
– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, שׁוּעָל חָבִיב! נֶכְדָה אַחַת וִיחִידָה אֲנִי לְסָבִי וּלְסָבָתִי וְהִנֵה תָעִיתִי בַּיַעַר… אֶל סָבָתִי וְאֶל סָבִי מִי אוֹתִי יָבִיא?
שָׁמַע הַשּׁוּעָל כִּי סָבָא וְסַבְתָּא לָהּ, הֵבִין שֶׁנֶכְדָתָם יְקָרָה לָהֶם מִכֹּל וְהוּא יָבוֹא עַל שְׂכָרוֹ, לֹא בִּקֵשׁ דָבָר וְאָמַר:
– רְדִי, יַלְדָה, מִן הָעֵץ וְעַל גַבִּי שְׁבִי, אֶל סָבֵךְ וְאֶל סָבָתֵךְ מִיָד אוֹתָךְ אָבִיא, אֶל בֵּיתֵךְ אוֹתָךְ אֶקַח וְכֻלָנוּ אָז נִשְׂמַח.
יָרְדָה אִילָנָה מִן הָעֵץ, יָשְׁבָה עַל גַבּוֹ שֶׁל הַשׁוּעָל וְהַשׁוּעָל נָשָׂא רַגְלָיו וְהִתְחִיל רָץ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לַכְּפָר אֲשֶׁר אִילָנָה גָרָה שָׁם.
מַהֵר־מַהֵר רָץ הַשׁוּעָל קַל־הָרַגְלַיִם, בְּפִיו סַל הַגַרְגְרִים וּבִזְנָבוֹ יְכַשְׁכֵּשׁ מִשִׂמְחָה. וְאִילָנָה יוֹשֶׁבֶת עַל גַבּוֹ, יָדֶיהָ אוֹחֲזוֹת בְּצַוָארוֹ וְהִיא שְׂמֵחָה שְׂמֵחָה מְאֹד… גַּם הַיָרֵחַ שֶׁרָאָה אֶת הַמַסָע הַזֶּה מִמְרוֹמֵי הַשָׁמַיִם צָחַק וְשָׂמַח…
לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָה וְהֵם הִגִיעוּ לְבֵית סָבָא וְסַבְתָּא. קָרַב הַשׁוּעָל אֶל הַדֶלֶת וְהֵחֵל מִתְדַפֵּק עָלֶיהָ בִּזְנָבוֹ:
– מִי שָׁם? – שָׁאֲלוּ הַזְקֵנִים כְּשֶׁהֵם מְמָרְרִים בַּבֶּכִי.
– זֶה אֲנִי, הַשׁוּעָל, הֵבֵאתִי לָכֶם אֶת אִילָנָה, אֶת נֶכְדַתְכֶם הָאַחַת וְהַיְחִידָה.
– אִילָנָה נֶכְדָתֵנוּ, אִילָנָה! – שָׂמְחוּ סָבָא וְסַבְתָּא, חִבְּקוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתָהּ וְאֶל הַשׁוּעָל פָּנוּ וְאָמְרוּ:
– בְּבַקָּשָׁה, הִכָּנֵס אֶל בֵּיתֵנוּ, אוֹרֵחַ חָבִיב אַתָּה לָנוּ…
נִכְנַס הַשׁוּעָל פְּנִימָה. נָתְנוּ לוֹ גַם דְבַשׁ, גַם בָּשָׂר, גַם בֵּיצִים וְגַם חָלָב.
אָכַל הַשׁוּעָל לָשׂבַע וְרָץ לְסַפֵּר אֶת הַדָבָר לַדֹב וְלַזְאֵב הָרְעֵבִים.