אַרְיֵה, חֲמוֹר וְשׁוּעָל יָצְאוּ יַחַד לְבַקֵשׁ טֶרֶף. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְרוֹצְצוּ בַּיַעַר וּבַשָּׂדֶה וְהִצְלִיחוּ לָצוּד חַיוֹת רַבּוֹת.
צִוָה הָאַרְיֵה עַל הַחֲמוֹר לְחַלֵק אֶת הַשָׁלָל.
חִלֵק הַחֲמוֹר אֶת הַצַּיִד לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים שָׁוִים. וּמְרֻצֶה מֵעַצְמוֹ לְמַרְאֵה הַחֲלֻקָה הַצוֹדֶקֶת, פָּנָה אֶל הָאַרְיֵה וְהַשׁוּעָל וְאָמַר לָהֶם:
– וְעַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, קְחוּ אֶת חֶלְקֵיכֶם.
הִתְרַגֵז הָאַרְיֵה בִּרְאוֹתוֹ אֶת שְׁלָשׁ הַמָנוֹת הַשָׁווֹת, טָרַף בִּמְחִי כַּף אֶחָד אֶת הַחֲמוֹר, וְאֶל הַשּׁוּעָל אָמַר:
– חַלֵק אַתָּה!
שָׂם הַשׁוּעָל אֶת כָּל שְׁלַל־הַצַיִד לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה אַחַת וּלְעַצְמוֹ הִשְׁאִיר נֵתַח בָּשָׂר דַל, שֶׁלֹא הָיָה בּוֹ אֲפִלּוּ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עַכְבָּר.
הִסְתַּכֵּל הָאַרְיֵה בַּחֲלֻקָה וְאָמַר:
– אָכֵן, חָכָם אַתָּה! מִי לִמֵד אוֹתְךָ לְחַלֵק חֲלֻקָה יָפָה כָּל כָּךְ?
וְהַשׁוּעָל עוֹנֶה:
– הַחֲמוֹר אֲשֶׁר טָרַפְתָּ, מִמֶנוּ לָמַדְתִּי…