כֶּלֶב רָעֵב מָצָא פַּעַם אַחַת נֵתַח־בָּשָׂר. חָטַף הַכֶּלֶב אֶת הַבָּשָׂר בְּפִיו וְרָץ אֶל מִחוּץ לְבָתֵּי הַכְּפָר לְחַפֵּשׂ לוֹ פִּנָה שְׁקֵטָה, שֶׁיּוּכַל לֶאֱכֹל שָׁם אֶת אֲרֻחָתוֹ בְּאֵין־רוֹאִים וּבְאֵין מַפְרִיעַ. בְּדַרְכּוֹ עָבַר הַכֶּלֶב עַל גֶּשֶׁר נָטוּי מֵעַל נַחַל עָמֹק. רָץ הַכֶּלֶב עַל הַגֶּשֶׁר, פִּתְאֹם הִסְתַּכֵּל בַּנַּחַל וְהִנֵּה רוֹאֶה הוּא, כִּי גַם בַּמַּיִם רָץ לוֹ כֶּלֶב וְגַם בְּפִיו נֵתַח־בָּשָׂר. וְלֹא יָדַע כַּלְבֵּנוּ, כִּי הוּא עַצְמוֹ מִשְׁתַּקֵּף בַּמַּיִם כְּמוֹ בָּרְאִי וְכִי רַק אֶת צִלּוֹ רוֹאֶה הוּא שָׁם. הִתְקַנֵּא בַּבָּשָׂר שֶׁבְּפִי הַכֶּלֶב הָאַחֵר, רָצָה לְחָטְפוֹ וְעָמַד. אוֹתוֹ רֶגַע עָמַד גַּם הַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי בְּדִיּוּק מוּלוֹ. הַב! – נָבַח הַזּוֹלֵל נְבִיחָה אַחַת קְצָרָה וַחֲזָקָה וְקָפַץ הַמַּיְמָה לִתְפֹּשׂ אֵת הַכֶּלֶב אֲשֶׁר נִרְאָה לוֹ שָׁם. אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַט נֵתַח־הַבָּשָׂר מִבֵּין שִׁנָּיו וְנָפַל הַמַּיְמָה, וְהַגַּלִּים נָשְׂאוּ אוֹתוֹ הַרְחֵק־הַרְחֵק. נָבַח הַכֶּלֶב וְהִתְרַגֵּז, כִּי בָּשָׂר שֶׁל אַחֵר חָמַד – וְשֶׁלּוֹ מִפִּיו אָבַד.