עַל פְּנֵי מֵי הַבְּרֵכָה הַזַּכִּים שָׁט לוֹ בְּנַחַת אַוָּז, שׂוֹחֶה וּמְדַבֵּר וּמְגַעְגֵּעַ אֶל עַצְמוֹ:

– גַּע־גַּע־גַּע! גָּאִיתִי, גָּאִיתִי מְאֹד! עוֹף נִפְלָא אֲנִי בְּכָל עוֹפוֹת הָעוֹלָם. גַּם בַּיַּבָּשָׁה לְהִתְהַלֵּךְ אוּכַל, וְגַם אָשׁוּט עַל פְּנֵי הַגַּל, וְאִם אֶרְצֶה – גַּם בָּאֲוִיר לָעוּף אֲנִי יָכוֹל; אָכֵן אֵין עוֹף נִפְלָא מִמֶּנִּי בְּכָל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. גַּע־גַּע־גַּע! גָּאִיתִי מְאֹד!

שָׁמַע הֶעָגוּר אֶת דִּבְרֵי הָאַוָּז וְאָמַר:

– הִנֵּה כִּי כֵן, אַוָּז מִתְגָּאֶה, בְּכָל הָעוֹלָם אֵין טִפֵּשׁ שֶׁכָּזֶה. הַאֻמְנָם כְּדָג בַּמַּיִם לִשְׂחוֹת תּוּכַל, כָּמוֹהוּ תַּחֲלֹף מִגַּל אֶל גַּל? הַאֻמְנָם כְּעֹפֶר־אַיָּלִים חָבִיב עַל פְּנֵי סְלָעִים לָרוּץ תֵּיטִיב? אִם כְּנֶשֶׁר גְּדָל־כְּנָפַיִם לָעוּף תּוּכַל בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם? מוּטָב לָדַעַת רַק דָּבָר אֶחָד אַךְ הֵיטֵב־הֵיטֵב – מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּל בְּאֹפֶן רַע וְרוֹפֵף.