בְּאַחַת מֵאַרְצוֹת הַצָפוֹן הָרְחוֹקוֹת חַי יֶלֶד קָטָן, פֶּל שְׁמוֹ. יֶלֶד חָבִיב וְחָכָם הָיָה פֶּל וּלְיוֹם הֻלַדְתּוֹ קִבֵּל מֵאֵת אָבִיו וְאִמוֹ טָלֶה קָטָן וְנֶחְמָד בְּמַתָּנָה. אָהַב פֶּל אֶת הַטָלֶה, מִכּוֹסוֹ הִשְׁקָהוּ, מִפִּתּוֹ הֶאֱכִילָהוּ וּבְלֵילוֹת הַחֹרֶף הַקָרִים אַף הִשְׁכִּיבָהוּ לְמַרְגְלוֹתָיו עַל מִטָתוֹ. גָדְלוּ הַשְׁנַיִם, פֶּל וּטְלֵה־הַטִפּוּחִים שֶׁלוֹ, גָדְלוּ מִשָׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ.
אוּלָם כְּכָל שֶׁגָדַל הַטָלֶה כֵּן גָדַל וְרַב גַם צַמְרוֹ הַלָבָן וְהָרַךְ, אֲשֶׁר כִּסָה אֶת עוֹרוֹ. אַךְ כְּנֶגֶד זֶה נַעֲשׂוּ בְּגָדָיו שֶׁל פֶּל קְצָרִים וְצָרִים עָלָיו, עַד שֶׁלְבַסוֹף לֹא הִגִיעוּ שַׁרְווּלֵי מְעִילוֹ אֶלָא לְמַרְפְּקָיו בִּלְבַד.
וְהִנֵה נָטַל פֶּל יוֹם אֶחָד מִסְפָּרַיִם גְדוֹלִים וְגָזַז אֶת הַצֶמֶר מֵעַל הַטָלֶה. שָׂם אֶת גִזַת הַצֶמֶר בְּתַרְמִיל גָדוֹל וְהָלַךְ אֶל סָבָתוֹ, אֵם אָבִיו.
בֵּית־סָבָתוֹ שֶׁל פֶּל עָמַד בִּקְצֵה הַכְּפָר. קָטָן וְיָפֶה הָיָה הַבַּיִת, קִירוֹתָיו הַלְבָנִים הִבְהִיקוּ מִבֵּין עֲצֵי הַגַן אֲשֶׁר מִסְבִיבוֹ וּמֵרָחוֹק נִרְאוּ תְּרִיסַי חַלוֹנוֹתָיו הַצְהֻבִּים; אָכֵן הָיוּ אֵלֶה תְּרִיסִים נֶחְמָדִים עַד מְאֹד. בְּכָל אֶחָד גָזוּר הָיָה כְּעֵין לֵב קָטָן לְשֵׁם קִשׁוּט אֲשֶׁר עוֹרֵר שִׂמְחָה בְּלֵב כָּל רוֹאֵהוּ. גַּם לִבּוֹ שֶׁל פֶּל שָׂמַח עַתָּה לְמַרְאֵה הַתְּרִיסִים הָעַלִיזִים וּבִצְעָדִים מְהִירִים נִגַשׁ אֶל פִּשְׁפַּשׁ הַגִנָה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת. אוֹתָהּ שָׁעָה עָבְדָה סַבְתָּא לְיַד עֲרוּגַת־גֶזֶר, וְלֹא הִרְגִישָׁה בְּנֶכְדָהּ שֶׁבָּא לְבַקְרָהּ.
– בֹּקֶר טוֹב, סַבְתָּא – קָרָא פֶּל – לַבְּנִי נָא אֶת הַצֶמֶר הַזֶה בִּשְׁבִילִי!
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, פֶּל – אָמְרָה סַבְתָּא – אִם אַתָּה תְּנַכֵּשׁ אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים מֵעֲרוּגַת־הַגֶזֶר הַזֹּאת…
מִיָד נָטַל פֶּל אֶת הַמַעְדֵר מִידֵי סַבְתָּא וְהִתְחִיל עוֹדֵר וּמְנַכֵּשׁ בּוֹ בְּמֶרֶץ, וְסַבְתָּא יָשְׁבָה לְיַד דֶלֶת הַמִטְבָּח וְהֵחֵלָה לְעַבֵּד אֶת הַצֶמֶר שֶׁל פֶּל, לִבְּנָה וְנִפְּצָה אוֹתוֹ לְצִיפִים־צִיפִים, וּמִשֶׁסִיְמָה לְבַסוֹף אֶת מְלַאכְתָּהּ שָׂמָה אֶת הַצֶמֶר הַמְנֻפָּץ לְתוֹךְ סַל גָדוֹל וְנָתְנָה אוֹתוֹ לְנֶכְדָהּ.
– תּוֹדָה רַבָּה, סַבְתָּא יְקָרָה – אָמַר פֶּל, הֶעֱמִיס אֶת סַל הַצֶמֶר עַל כְּתֵפוֹ וְהָלַךְ לוֹ.
עַתָּה פָּנָה פֶּל אֶל סָבָתוֹ הַשְׁנִיָה, אֵם אִמוֹ. בֵּיתָהּ עָמַד בִּקְצֵה הַכְּפָר הַשֵׁנִי. מִשֶּׁנִּכְנַס פֶּל לֶחָצֵר, מָצָא אֶת סַבְתָּא עוֹמֶדֶת עַל יַד הַלוּל וּמַאֲכִילָה אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת. פָּנָה אֵלֶיהָ בְּקוֹל עַלִיז וְאָמַר:
– שָׁלוֹם, סַבְתָּא יְקָרָה. אָנָא, טְוִי לִי חוּטִים מִן הַצֶמֶר הַזֶה.
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, פֶּל – אָמְרָה סַבְתָּא – אִם תִּשְׁמֹר עַל פָּרָתִי הָרוֹעָה עַכְשָׁו בַּשָׂדֶה.
מִיָד קִצֵץ פֶּל עָנָף דַק וְעָשָׂהוּ לְמַקֵל גָמִישׁ כְּדֵי שֶׁיְשַׁמֵשׁ לוֹ שׁוֹט־רוֹעִים וְיָצָא אֶל הַשָׂדֶה שֶׁהַפָּרָה רוֹעָה שָׁם. וְסַבְתָּא הֵסִירָה אֶת כּוֹבַע־הַקַּשׁ רְחַב־הַשׁוּלַיִם מֵעַל רֹאשָׁהּ, תָּלְתָה אוֹתוֹ עַל מַסְמֵר אֲשֶׁר לְיַד הַדֶלֶת, יָשְׁבָה עַל שְׁרַפְרַף קָטָן לִפְנֵי הַכִּישׁוֹר וְהֵחֵלָה טוֹוָה בּוֹ חוּטִים מִן הַצֶמֶר שֶׁל פֶּל. לֹא עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְהִיא טָוְתָה חֲבִילַת חוּטִים גְדוֹלָה וְנָתְנָה אוֹתָהּ לְנֶכְדָהּ.
– תּוֹדָה רַבָּה, סַבְתָּא יְקָרָה – אָמַר פֶּל – שָׁלוֹם!
הוּא נָטַל אֶת חֲבִילַת הַצֶמֶר וְהָלַךְ לוֹ.
עַתָּה שָׂם פֶּל אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּית הַשָּׁכֵן. צַיַר שְׁלָטִים הָיָה שְׁכֵנָם וּפֶּל פָּנָה אֵלָיו:
– שָׁלוֹם, שְׁכֵנֵנוּ הַיָקָר, הֲתוֹאִיל בְּטוּבְךָ לָתֵת לִי מְעַט צֶבַע כָּחֹל? רוֹצֶה אֲנִי לִצְבֹּעַ אֵת חוּטֵי הַצֶמֶר הָאֵלֶה.
הִנִיחַ הָאִישׁ אֶת מִכְחוֹלוֹ מִיָדוֹ, חִיֵךְ חִיוּךְ לְבָבִי וְאָמַר:
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, פֶּל, אַךְ כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁצֶבַע זֶה שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַכְשָׁו אֵינוֹ אֶלָא לִצְבִיעַת שְׁלָטִים. לְחוּטִים דָרוּשׁ צֶבַע מְיֻחָד, הוּא צֶבַע הָאִסְטִיס הַכָּחֹל.
רְצוֹנְךָ שֵׁב בְּסִירָתִי וְשׁוּטָה אֶל חֲנוּת הַצְבָעִים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַנַחַל וּקְנֵה עֲבוּרִי מִכְחוֹל חָדָשׁ. הֲרֵי לְךָ שְׁנֵי שְׁקָלִים, וְזֶה יַסְפִּיק גַם לִמְעַט צֶבַע אִסְטִיס לִצְבִיעַת הַצֶמֶר שֶׁלְךָ.
שָׂם פֶּל אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ וְאָמַר:
– תּוֹדָה, אֲדוֹנִי, אִישׁ טוֹב אַתָּה, בְּעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר אָשׁוּב…
מִיָּד קָפַץ פֶּל לְתוֹךְ סִירַת־הַצַיָר, שֶׁעָמְדָה עַל יַד שְׂפַת הַנַחַל, הַזוֹרֵם בְּקִרְבַת בֵּיתוֹ, אָחַז בַּמְשׁוֹטִים וְהִתְחִיל לַחְתֹּר בְּמֶרֶץ אֶל הַגָדָה שֶׁמִנֶגֶד. הִגִיעַ אֶל הַחוֹף, קָשַׁר אֶת הַסִירָה וְרָץ אֶל חֲנוּת־הַצְבָעִים. קָנָה מִכְחוֹל, קָנָה מְעַט־צֶבַע אִסְטִיס, שִׁלֵם, וְחָזַר בְּסִירָתוֹ אֶל בֵּית מְלַאכְתּוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ, צַיַר־הַשְׁלָטִים.
בְּהַגִיעוֹ לְשָׁם רָאָה וְהִנֵה דוּד־בַּרְזֶל גָדוֹל מָלֵא מַיִם רוֹתְחִים עוֹמֵד לְיַד הַבַּיִת. לָקַח הַשָׁכֵן אֶת צֶבַע הָאִסְטִיס, שָׂם אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַמַיִם שֶׁנִתְכַּחֲלוּ מִיָד בִּכְחוֹל יָפֶה עַד מְאֹד. אַחֲרֵי כֵן טָבַל אֶת הַחוּטִים וְהִשְׁרָה אוֹתָם לְשָׁעָה קַלָה בַּצֶבַע וּמִשֶׁהוֹצִיאָם וְהֶרְאָם לְפֶּל – קָפַץ זֶה מִשִׂמְחָה. כִּי אָכֵן יָפִים הָיוּ עַד מְאֹד, מַבְהִיקִים בִּכְחוֹלָם וּמַרְהִיבֵי־עַיִן. תָּלָה הַצַיָר אֶת הַחוּטִים עַל חֶבֶל־כְּבִיסָה וּלְפֶּל אָמַר:
– וְעַכְשָׁו חַכֵּה עַד שֶׁיִתְיַבְּשׁוּ.
עָבְרָה שָׁעָה וּפֶּל בָּא הַבַּיְתָה וַחֲבִילַת חוּטֵי צֶמֶר כְּחֻלִים בְּיָדוֹ:
– אִמָא יְקָרָה, אִרְגִי לִי אָרִיג מֵהַחוּטִים הָאֵלֶה.
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, בְּנִי – אָמְרָה הָאֵם – אַךְ צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁמֹר עַל אֲחוֹתְךָ הַקְטַנָה וּלְטַפֵּל בָּהּ כָּל זְמַן עֲבוֹדָתִי.
מִיָד נִגַשׁ פֶּל אֶל אֲחוֹתוֹ הַקְטַנָה, הוֹשִׁיב אוֹתָהּ עַל בִּרְכָּיו, הֶאֱכִיל אוֹתָהּ מָנָה גְדוֹלָה דַיְסָה בְּחָלָב, וְשִׁעֲשַׁע אוֹתָהּ בְּסַפְּרוֹ לָהּ סִפּוּרִים נֶחְמָדִים. וְאִמָא נָטְלָה אֶת הַבֻּכְיָר וְהִתְחִילָה אוֹרֶגֶת עָלָיו אֶת הַחוּטִים שְׁתִי וָעֵרֶב; עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וִירִיעַת אָרִיג גְדוֹלָה נֶאֶרְגָה מֵחוּטֵי־הַצֶמֶר. אָרִיג כָּחֹל, מַבְהִיק…
– חֵן־חֵן לָךְ, אִמָא יְקָרָה – קָרָא פֶּל בְּשִׂמְחָה, חִבֵּק אֶת אִמוֹ וְכִסָה אֶת פָּנֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹת.
לְמָחֳרָת הַיוֹם הָלַךְ פֶּל אֶל הַחַיָט:
שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַחַיָט, – אָמַר – בְּבַקָשָׁה לִתְפֹּר לִי חֲלִיפַת בְּגָדִים מִן הָאָרִיג הַזֶה, הֲתַעֲשֶׂה זֹאת?
– בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת, אִישׁ צָעִיר – אָמַר הַחַיָט וְחִיֵךְ בַּהֲצִיצוֹ אֶל עֵבֶר פֶּל בְּעֵד מִשְׁקָפָיו – אַךְ צָרִיךְ אַתָּה לַעֲזֹר לִי בַּעֲבוֹדַת הַבַּיִת, לֶאֱסֹף עֵצִים לְהַסָקָה, לִגְרֹף אֶת הַשַׁחַת בַּשָׂדֶה וּלְהַאֲכִיל אֶת הָעֵז.
מִיָּד מִהֵר פֶּל אֶל הַשָׂדֶה, גָרַף בַּמַגְרֵפָה אֶת הַשַׁחַת, אַחַר אָסַף עֲנָפִים יְבֵשִׁים וְשָׂם שָׁלשׁ חֲבִילוֹת גְדוֹלוֹת לִפְנֵי הַתַּנוּר, וְגַם אֶת הָעֵז הֶאֱכִיל.
כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה עָסַק הַחַיָט בִּמְלַאכְתּוֹ: מָדַד וְגָזַר, הִכְלִיב וְתִפֵּר וְעִם רֶדֶת הָעֶרֶב תָּפַר אֶת הַכַּפְתּוֹר הָאַחֲרוֹן וְנִתֵּק בְּשִׁנָיו אֶת הַחוּט הָאַחֲרוֹן – וּלְבַסוֹף מָסַר לְפֶּל חֲלִיפַת בְּגָדִים חֲדָשָׁה.
– תּוֹדָה רַבָּה, אֲדוֹנִי הַחַיָט – אָמַר פֶּל וְהָלַךְ לוֹ.
לְמָחֳרָת הַיוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם לָבַשׁ פֶּל אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים, צִחְצַח אֶת נַעַלַיו, חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ אֶת הַיָפֶה בְּכָל שְׁלשֶׁת כּוֹבָעָיו וְרָץ אֶל הַשָׂדֶה, אֲשֶׁר שָׁם רָעָה הַטָלֶה שֶׁלוֹ יַחַד עִם כָּל הָעֵדֶר. וְהַטָלֶה גָדֵל בֵּינָתַיִם וְהָיָה לְכִבְשָׂה גְדוֹלָה.
נִגַשׁ פֶּל אֶל הַכִּבְשָׂה שֶׁלוֹ, חִבֵּק אוֹתָהּ וְאָמַר לָהּ:
– תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, כִּבְשָׂה נֶחְמָדָה, עַל חֲלִיפַת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנָּתַתְּ לִי…
הִסְתַּכְּלָה הַכִּבְשָׂה בְּפֶּל בְּעֵינַיִם עַלִיזוֹת:
– בֶּה־אֶה־אֶה! – פָּעֲתָה כְּאוֹמֶרֶת לוֹ: – תִּתְחַדֵשׁ, פֶּל, תִּתְחַדֵשׁ!