עוֹד חוֹפְפָה עָלַי, סָבִי, כַּפְּךָ,

אִם כִּי רָחוֹק מְאֹד הַדֶּרֶךְ

מִימֵי יַלְדּוּת זַכָּה וּמְבֹרָכָה,

בְּמֶרְחֲקֵי הַהוֹד נוֹהֶרֶת.

…בְּבֵית הַסָּב. עַרְבֵי כִסְלֵו.

וַחֲמִימוּת רַכָּה בַחֶדֶר;

מֵהַמְּנוֹרָה לְאַט הָאוֹר זוֹלֵף,

חַלּוֹן בִּכְפוֹר עָטוּי כִבְרֶדֶד.

עֲלֵי סַפַּת הָעֵץ זְקֶנְתִּי יוֹשְׁבָה

וְאֶל נָפָה נוֹצוֹת מוֹרֶטֶת.

וּמִתְכַּוֵּץ חָתוּל בַּעֲנָוָה

וּבָבוֹתָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּשֶּׁטַח.

זִמְזוּם קַלִּיל וְדַק מִן הַסַּפְסָל:

מֵחַם הַפַּח לוֹחֵשׁ־רוֹתֵחַ;

וּבְקֶצֶב כֹּה מוּזָר וּמְסֻלְסָל

סָבִי מִכּוֹס הַתֵּה גוֹמֵעַ.

עַל הַשֻּׁלְחָן הַשַּׁעְוָנִית שֶׁנִּסְדְקָה,

מַסֶּכֶת הַגְּמָרָה מוּנַחַת,

וּכְמוֹ בְקֹצֶר רוּחַ מְחַכָּה

לְיָד מוּשֶׁטֶת וּפוֹתַחַת.

— “נִלְמַד!” מְסַלְסֵל סָבִי אֶת הַזָּקָן —

וּמַפְלִיגִים מִיָּד בְּיָם הַפֶּלֶא.

בִּמְהִירוּת נַחֲלִיק עַל פְּנֵי רַשִּׁ“י אוֹ רָ”ן

וַנִּשׁ מַהֵר מְתִים וָחֶלֶד…

מִשְׁתַּכְשְׁכִים גַּלֵּי סֻגְיָה לְאַט,

כְּעֵין גָּבִישׁ לָטֹהַר;

פִּתְאֹם נַחֲשׁוֹל אוֹתָנוּ יַט,

שִׁבֹּלֶת מְחַשְּׁבָה לִבְלֹעַ.

אָז יְחַדֵּד סָבִי אֶת קְצֵה הָאַף

וּמְשֻׁמָּטִים צוֹלְעִים הַמִּשְׁקָפַיִם;

מִתַּחַת לַכִּפָּה בְהוֹד נִשְׁקָף

הַקֶּמֶט עַל מִצְחֹו כְעֵין הַזַּיִן.

יַבִּיט אֵלַי הַסָּב בְּעֵין הַתֹּם,

כַּפּוֹ עֲלֵי שִׁכְמִי תָנוּחַ,

וַאֲמָרָיו יִזְּלוּ כַטַּל מֵרֹם

וּכְעֵין הַמּוֹר בִּנְשֹב הָרוּחַ.

"עַתָּה, בְּנִי, לַאֲמָרַי הַסְכֵּת,

יֹאמַר אֵלַי הַסָּב בְּנֹעַם,

יוֹתֵר מִדַּי, בְּנִי, אַל תְּחַטֵּט

וְאַל יַשֵּׁב הַכֹּל בְּכֹחַ.

רְאֵה, בְּנִי, הֵן כֹּה הַכֹּל פָּשׁוּט,

גָּלוּי כְּמוֹ אֱמֶת נִצַּחַת,

כִּי פְשָׁט הוּא דֶרֶךְ הַתַּלְמוּד

וְדֶרֶךְ הַחַיִּים גַּם יַחַד"…

— — — יַלְדּוּת פְּלָאִים זַכָּה וּמְבֹרָכָה

בְּמֶרְחֲקֵי הַהוֹד נוֹהֶרֶת!

עוֹד חוֹפְפָה עָלַי, סָבִי, כַּפְּךָ,

אִם כִּי רָחוֹק מֵאָז הַדֶּרֶךְ…