בְּמַעֲשִֹיּוֹת־עֲרָב סֻפַּר

עַל נְסִיכִים כְּפוּשֵׁי־כֶשֶׁף,

שֶׁהוֹדָם יַחְזוֹר לָהֵמָּה

מְדֵּי פַעַם כְּמִקֹּדֶם.

הַמִּפְלֶצֶת הַשְֹּעִירָה

הִיא מִשְׁתַּנֵּית שׁוּב לְבֶן־מֶלֶךְ,

הַלָּבוּשׁ בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת

וְיַחְלִיל שִׁיר־אֲהָבִים.

אוּלָם הִנֵּה חָלַף הַקֶּסֶם

וּפִתְאֹם לִפְנֵי עֵינֵינוּ

הוֹד־מַלְכוּת שַׁנִית יוֹפִיעַ

כְּמִפְלֶצֶת מְכֹעֶרֶת.

עַל נָסִיךְ, מַזָּל כָּזֶה

מְנָת חֶלְקוֹ, יָשִׁיר שִׁירִי.

יִשְֹרָאֵל שְׁמוֹ. נִיב־כֶּשֶׁף

צוּרַת כֶּלֶב הִלְבִּישׁוֹ.

כֶּלֶב, לוֹ הָגוּת לֶב־כֶּלֶב,

מִתְשׁוֹטֵט כָּל הַשָּׁבוּעַ

דֶּרֶךְ כָּל סוּחָה וָזַהַם,

לַעַג לְכָל נַעַר־שׁוּק.

אוּלָם בְּיוֹם שִׁשִּׁי בָעֶרֶב,

טֶרֶם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, פֶּתַע

סָר הַקֶּסֶם – וְהַכֶּלֶב

שָׁב לִהְיוֹת יְצוּר־אֱנוֹשׁ.

אָדָם, אֲשֶׁר הָגוּת־אָדָם לוֹ,

רֹאשׁ גֵּאֶה וְלֵב בּוֹטֵחַ,

חֲגִיגִי בְּבִגְדֵי־טֹהַר

יִכָּנֵס לִדְבִיר אָבִיו.

"הֱיֵה בָרוּךְ הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ,

מְעוֹנַת אָבִי הַמֶּלֶךְ,

אֹהֶל־שֵׁם, מְזוּזוֹתֶיךָ

הַקְּדוֹשׁוֹת אֶשַּׁק בְּחִיל". –

לַחַשׁ־רַחַשׁ יַעֲבֹר חָרֶשׁ

בַּהֵיכָל מָלֵא כָל רָז –

וּבַעַל הַבַּיִת הַסָּמוּי

יִנְשֹׁם אֵימָה בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט.

שֶׁקֶט! וְרַק שַֹר־הַטֶּקֶס

(זֹאת אוֹמֶרֶת: הַשַּׁמָּשׁ)

טוֹרֵחַ, רָץ, עוֹשֶֹה, יָגֵעַ

וְיַדְלִיק נֵרוֹת־שַׁבָּת.

מְאוֹרוֹת־זִיו מְפִיקֵי־נֹגַהּ

אֵיךְ יַבְהִיקוּ, יְנוֹצֵצוּ!

כֵּן גַּם עֲלֵי הָאַלְמֵמָר

גֵּא יַגִּיהוּ הַנֵּרוֹת.

וְשָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ,

הַשּׁוֹמֵר עַל הַתּוֹרָה

וְהַמָּסוּךְ בִּמְשִׁי־פָרֹכֶת

הַנּוֹצֶצֶת אַבְנֵי־חֵן –

לְיַד עַמּוּד־תְּפִלָּתוֹ שָׁם

יַעֲמֹד זַמָּר בְּחֶסֶד,

אִישׁ חָמוּד, שֶׁטַּלִּיתוֹ לוֹ

מִתְגַּנְדֶּרֶת עַל שִׁכְמוֹ.

וְשֶׁיִּרְאוּ לִבְנַת יָדֵהוּ,

עַל צַוָּאר יְגַלְגְּלָהּ,

יִלְחַץ אֶצְבַּע אֱלֵי רַקָּה

וְאֵת הַבֹּהֶן לַגַּרְגֶּרֶת.

וִיסַלְסֵל לוֹ בְקוֹל לַחַשׁ

עַד אֲשֶׁר יִפְרֹץ סוֹף־סוֹף

וּבִתְרוּעָה יִתֵּן קוֹל רֹן:

“לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָה!”

“לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָה!”–

הִיא מַמְתִּינָה – הִנֵּה הֵסִירָה

צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ

הַצְּנוּעִים, הַמְבֻיָּשִׁים. –

זֶמֶר־חֵן זֶה לִכְלוּלוֹת

הוּשַׁר בִּידֵי פַיְטָן בְּחֶסֶד,

הַמְּפֻרְסָם בִּמְשׁוֹרְרֵי־שֶֹגֶב,

יְהוּדָה בֶּן־הַלֵּוִי.

זֶמֶר זֶה הוּא שִׁיר־הַלֵּל

לִכְלוּלוֹתָיו שֶׁל יִשְֹרָאֵל

עִם בַּת־גִּילוֹ מָרַת שַׁבָּת,

הִיא הַנְּסִיכָה לְשַׁלְוַת־קֹדֶשׁ.

הַנְּסִיכָה פְנִינַת־קֶסֶם,

פֶּרַח־הוֹד לִכְלִיל כָּל־יֹפִי, –

מַלְכַּת־שְׁבָא, רֵעַת שְׁלֹמֹה,

עֲדֵי יָפְיָהּ־הִיא לֹא הִגִּיעָה.

הַמְּלֻמֶּדֶת בִּנְשֵׁי־כּוּשׁ,

בְּחִדּוּדִים אָמְרָה לַגִּיהַּ –

וְחָכְמַת כָּל חִידוֹתֶיהָ

עַד לְשִׁמָּמוֹן נִסְרָחָה. –

הוֹד־נְסִיכוּתָהּ שַׁבָּת,

שֶׁהַמְּנוּחָה בָהּ גּוּף לָבָשָׁה,

כָּל קְרָב־רוּחַ מְתַעֶבֶת,

כָּל פִּלְפּוּל וְכָל וִכּוּחַ.

כֵּן זָרָה לָהּ הַפַּרְשָׁה

שֶׁל עִנּוּיֵי בֶּן־אֱלֹהִים,

אוֹתוֹ הַפַּתּוֹס הַסּוֹעֵר

וְהַמְדַקְלֵם בְּרֹאש פָּרוּעַ. –

צַמּוֹתֶיהָ נְסִיכַת־שֶׁקֶט

תַּעַט בְּשָׁבִיס צָנוּעַ,

מַבָּטָהּ עָנֹג כְּעֹפֶר

וּתְמִירָה הִיא כַהֲדָס.

הַכֹּל תַּרְשֶׁה לִבְחִיר חַיֶּיהָ,

חוּץ מִקְּטֹרֶת הַטַּבַּק;

"מַחְמַדִּי, אַל תְּעַשֵּׁן־נָא,

שַׁבַּת־קֹדֶשׁ הוּא הַיּוֹם.

וְתַחַת זֶה בַּצָּהֳרַיִם

יְקַטֵּר לְךָ קְטֹרֶת

מַאֲכַל מַלְאֲכֵי־יָהּ:

נְזִיד־חַמִּין תֹאכַל הַיּוֹם"!

"חַמִּין, אַתְּ בַּת אֱלִיזִיּוּם,

מַה יָפְיָפִית, נִיצוֹץ אֱלֹהַּ!"

כֹּה הָיָה מֵרִיעַ שִׁלֶּר,

לוּ טָעַם מִן הַחַמִּין.

חַמִּין תַּבְשִׁיל בְּנֵי־עֶלְיוֹן,

הַכִּבְיָכוֹל עַצְמוֹ גִלָּה אֶת

מַתְכֻּנְתּוֹ הַמֻּפְלָאָה

לְבֶן־עַמְרָם עַל הַר־סִינָי.

בְּיַחַד עִם חֻקֵּי אֵשׁ־דָּת

הַמֵּיטִיבִים. אֲשֶׁר נָתַן שָׁם

בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים

וְאֵת עֲשֶֹרֶת הַדְּבָרִים.

חַמִּין, זֹאת הִיא הָאַמְבְּרוֹזִיָּה,

הַכְּשֵׁרָה לְאֵל־אֱמֶת,

הִיא לֶחֶם־עֹנֶג מִן הָעֵדֶן –

וּכְנֶגֶד מַאֲכָל זֶה

אַךְ קִיא־צוֹאָה הָאַמְבְּרוֹזִיָּה

לֶאֱלִילֵי־תֹהוּ שֶׁל

הַיְּוָנִים שׁלֹּא הָיוּ,

אֶלָּא שֵׁדִים בְּמַסֵּכוֹת.

וּבֶאֱכֹל זֹאת הַנָּסִיךְ,

עֵינוֹ תִּבְרַק בְּאוֹר שֶׁל־מַעְלָה,

אָז יִפְתַּח אֶת אֵזוֹרוֹ

וְכֹה יֹאמַר בְּבַת־צְחוֹק אֹשֶׁר:

"הַאִם לֹא אֶת הַיַרְדֵּן

אָזְנִי שׁוֹמַעַת, מַשַׁק בְּאֵר

בְּעֵמֶק הַתְּמָרִים בְּבֵית־אֵל,

גְּמַלַּי שָׁם כָּרְעוּ בֶרֶךְ?

"הַאִם לֹא קוֹל עֶדְרֵי הַצֹּאן הוּא

הַמֵּרִיעַ בְּאָזְנַי לִי,

קוֹל פַּעַמוֹנֵי עֵז וָכֶבֶשׂ

הַגּוֹלְשִׁים מִן הַגִּלְעָד?" –

אַךְ הִנַּה גָז יוֹם הֶחָג,

בְּרַגְלֵי־צֵל גַּסּוֹת בָּאָה

שְׁעַת הַכֶּשֶׁף הַמְּאֹרֶרֶת –

הַנָּסִיךְ נֶאֱנַח עָמֹק.

יַד־מְכַשֵׁפָה קָרָה

כְּאִלּוּ אֶל לִבּוֹ נִנְעֶצֶת –

לִתְמוּרַת חַיֵּי־הַכֶּלֶב

סְמַרְמֹרֶת בּוֹ עוֹבֶרֶת.

הַנְּסִיכָה עוֹד מוֹשִׁיטָה לוֹ

קֻפְסַת בֹּשֶֹם שֶׁל־זָהָב,

וְהוּא מֵרִיחַ – עוֹד הַפַּעַם

יִתְעַנֵּג מֵרֵיחַ טוֹב.

וְעוֹד תּוֹשִׁיט לוֹ הַנְּסִיכָה

כּוֹס־פְּרִידָה לְבֶן־הַמֶּלֶךְ,

הַשּׁוֹתֶה לְאוֹר הַנֵּר

וְגַם יַשְׁאִיר טִפּוֹת מִמֶּנָּה,

לְהָרִיק עַל הַשֻּׁלְחָן –

וּבַקֻּבַּעַת זֹאת יַטְבִּיל

אֶת אוֹר הַנֵּר, הַמִּתְפַּצְפֵּץ,

גֹּוֵעַ חֶרֶשׁ וְיִכְבֶּה.