מַבְלִיחִים, דּוֹעֲכִים הָאוֹרוֹת בַּמְּנוֹרוֹת,

בִּגְבִיעֵי הַבְּדֹלַח פָּג רֵיחַ הַיָּיִן,

הִתְנַדְּפוּ הַבְּשָׂמִים בְּמַחְתּוֹת עֲשֵׁנוֹת –

וְשִׁעֲמוּם מְפַהֵק כְּבָר זוֹחֵל בְּכָל עָיִן.

חָוְרָה בַּת־הַצְּחוֹק עַל שְׂפָתַיִם וְרֻדּוֹת,

וּפְרָחִים נִכְמָשִׁים עֲלֵי סְחִי הַמַּרְצֶפֶת;

אַנְחוֹת מַנְגִּינָה עַל שְׁטִיחִים חֲרֵדוֹת

עִם קַו שַׁחַר, מַאְדִּים עַל עַמּוּד אֶת הַצֶּפֶת…

יוֹם מָחָר, שׁוּר, הִצְלִיף עַל פְּנֵיהֶם בְּשׁוֹטוֹ,

אֲהוּבָה לְדוֹדָהּ נִלְחָצָה כֹּה דוֹאֶבֶת;

יוֹם עָתִיד כְּבָר הִתְוָה בְּעֵינָם אֶת פַּחְדּוֹ,

עַל הַקִּיר הַמַּלְבִּין יַד־סְתָרִים כְּבָר

כּוֹתֶבֶת…

יוֹם עָתִיד אַכְזָָרִי! הַנַּח־נָא לַנְּעוּרִים,

וְיִצְחַק וְיֶחְמַר בַּגָּבִיעַ הַיָּיִן! –

עוֹד מְעַט וְנִפְשֹׁט אַרְגְּמַן אַדִּירִים,

וּבָאָרֶץ נָנוּד אָז עִם קִלְלַת קָיִן.

תרע"ב