עַל פְּנֵי שָׂדוֹת רָץ הַמַּסָּע, אָץ וִיגַמֵּא הַמֶּרְחַקִּים, –

וְהַגַּלְגַּלִּים תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה דְחוּפָה שָׁרִים,

שִׁירָה פְּזִיזָה־רְעֵבָה הַגַּלְגַּלִּים שָׁרִים:

הָלְאָה… הָלְאָה…

וּמִתְפַּצְּלִים בִּדְמִי הַלֵּיל רִבּוֹא הֵדִים,

מִתְגַּלְגְּלִים בַּמַּחְשַׁכִּים הֵדִים כְּבֵדִים:

הָלְאָה… הָלְאָה…

וְעוֹלָה שִׁירָה, עוֹלָה־יוֹרְדָה מִתּוֹךְ נִבְכֵי הַמַּחְשַׁכִּים,

כְּמוֹ מִתְרוֹצְצִים גּוּשֵׁי בַּרְזֶל שָׁם וְנוֹפְלִים,

כְּאִלּוּ פַּטִּישִׁים עַל גַּב סְדָנִים נוֹפְלִים:

רוּצוּ, רוּצוּ!

כָּל עוֹד בַּרְזֶל הֻתַּךְ בִּשְׁרִירֵיכֶם,

כָּל עוֹד יוֹקְדָה אֵשׁ־הַצְּדִיָּה בְּעֵינֵיכֶם:

רוּצוּ, רוּצוּ!

תָּרוּצוּ־רוּץ כָּרִים, יְעָרִים, נְהָרִים, הָרִים וְגֵאָיוֹת.

תָּחוּשׁוּ נְפָשׁוֹת אוֹבְדוֹת אֶל מֶרְחַקֵּי הַלֵּיל,

תָּנוּסוּ גַּעְגּוּעִים וְהִרְהוּרִים אֶל מֶרְחֲבֵי הַלֵּיל –

נוּסוּ, נוּסוּ!

צַלְמֵי הַבַּלָּהוֹת וְרַעְיוֹנוֹת פִּגּוּל

צְאוּ מִקִּנֵּיכֶם, צְאוּ וְסוֹבְבוּ בְּעִגּוּל,

נוּסוּ, נוּסוּ!..

אֶת בֵּית־אָבִי זָנַחְתִּי – וּלְעוֹלָם מְתוּקֵי־הַהֲזָיוֹת,

הָלֹךְ הָלְכוּ עִם מַלְאָכִי – שָׁמַם דַּרְכִּי,

וְהַלַּיְלָה בְּמַקְלִי יָצָאתִי לְדַרְכִּי:

הָלְאָה, הָלְאָה…

וְעַל חֻרְבַּן מִקְדַּשׁ נְעוּרַי אַף לֹא הוֹרַדְתִּי דִמְעָה,

רַק הִתְעַטַּפְתִּי בְּסוּדָר, וּבִי אָז רִתְּתָה נִימָה:

“הָלְאָה… הָלְאָה…”

"צֵא, אַחָא, בְּמַסַּע־בַּרְזֶל, אֲשֶׁר יִשְׁתַּקְשְׁקוּ בְּאָזְנֶיךָ

גַּלְגַּלָּיו כְּבֵדִים, חַסְרֵי הָרַחֲמִים, כְּמוֹ גוֹרָל,

וּבַרְזִלּוֹ הוֹלֵם עַל הַנְּפָשׁוֹת כִּגְזַר גּוֹרָל:

חוּשָׁה, חוּשָׁה!..

וְאֶת רוּחֲךָ תִּכְלָא, אִם שִׂיחַ נֶפֶשׁ מְעֻנָּה

בָּא עַד לִבְּךָ מִתּוֹךְ צְוָחָה זוֹ הַמְשֻׁנָּה:

חוּשָׁה, חוּשָׁה!..

כְּלָא רוּחֲךָ הַמִּתְקוֹמֶֶמֶת וְאַל תִּפְנֶה לְאַחֲרֶיךָ,

וְנַפְשְׁךָ, בַּת הַמַּרְדוּת, רַתֵּק בְּשַׁרְשָׁרוֹת,

זָהָב טָהוֹר, זָהָב טָהוֹר – הַשַּׁרְשָׁרוֹת:

שֶׁלֶו, שֶׁלֶו!

מַסְוֶה וָרֹד אָז יֵרָקֵם עֲלֵי עֵינֶיךָ,

וַחֲלִילֵי רוֹעִים יְחַלְלוּ שִׁיר־כֶּסֶף בְּאָזְנֶיךָ:

שֶׁלֶו, שֶׁלֶו!

_ _ _ _ _ _ _ _ _

רָץ הַמַּסָּע וְאַחֲריָו רָצִים צְלָלַי הַיְקָרִים,

אוּלָם לַשָּׁוְא אֵלַי מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה קוֹרְאִים

כְּרוּבֵי־תְּפִלּוֹת, וַחֲלוֹמוֹת־אוֹרָה קוֹרְאִים:

שׁוּבָה, שׁוּבָה!

וּבְנוֹת־שִׁירַי הָעֲדִינוֹת וְהַחִוְרוֹת כְּאוֹר לְבָנָה,

חֲפוּיוֹת בְּשַׂעֲרוֹתָן, רוֹדְפוֹת אַחְרַי עִם עֲנָנָה:

שׁוּבָה, שׁוּבָה!

אַךְ הַמַּסָּע אָץ־רָץ הוּא הָלְאָה. פַּרְצוּפֵי־סְתָרִים, זָרִים

נִגְלִים־עוֹבְרִים לְעֵינַי תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה,

וְגַלְגַּלִּים יְגַמְּאוּ מֶרְחָק, שָׁרִים תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה

הָלְאָה… הָלְאָה…

מְטִילֵי־בַּרְזֶל יִפְּלוּ בְּרֶנֶן עַל סְדָנִים, –

מְעֻטַּף סוּדָר אֵשֵׁב, מַסְוֵה־כְּפוֹר עַל פָּנִים:

הָלְאָה, הָלְאָה…

תרע"ג