אֶחָד פָּרַט נוּגוֹת עַל נִימֵי מַנְדּוֹלִינָה,

וְהַמֵּחָם – קְרָבָיו הָמוּ פִּזְמוֹן רָוָה.

הַדּוּמִיָּה אֵי־בְּזָוִית אָז הֶאֱזִינָה

לְשִׂיחַ־הַסְּתָרִים, אִוֵּשׁ אַט בַּנָּוָה…

הָיִית לִי נָכְרִיָּה, חֲלוֹם זָר בְּעֵינַיִךְ, –

וְנַפְשִׁי כְּמִתְגַּנֶּבֶת אֶל נַפְשֵׁךְ קָרְבָה,

כִּצְעוֹד חָתוּל עַל מֶשִׁי, וּבַלָּט כַּפַּיִךְ

אָחַזְתִּי וָאֶלְחַץ… לִי הַנְּגִינָה עָרְבָה.

וְאָז הֻפַּל הַפּוּר בְּזוֹ לְחִיצַת הַיָּד.

הָהּ, לֹא לַשָּׁוְא הַצֵּל, אֲשֶׁר דּוּמָם רָעַד

עֲלֵי שְׂפָתַיִךְ, כִּי זוֹ קוּנְכִיַּת־זְמִירוֹת

בְּאָזְנֵינוּ רִנְנָה, וְאִחְדוּ קוּרֵי־זָהָב

אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, פִּרְפְּרוּ אָז בָּרָעָב –

אַךְ צִלְלֵי כְּבָלִים שֻׁזְּרוּ עַל הַקִּירוֹת…

תרע"ו