(בעקבות משורר רוסי ה' קאלצאוו)

שׁוֹשַנַּת עֲמָקִים לֵב מְזַמֵּר לָקָחָה,

יוֹמָם וָלַיִל עַל פִּרְחָהּ יָשִׁיר כָּכָה,

אַךְ הַשּׁוֹשַׁנָּה דּוּמָם שׁירָתוֹ מַקְשֶׁבֶת

שְׁנַת־תֹּם אוֹתָהּ לוֹפֶתֶת סוֹבֶבֶת,

כֹּה יָשִׁיר הַמְּשׁוֹרֵר עַל נִבְלוֹ בָּרוּחַ,

בְּעַד עַלְמָה בָרָה שִׁירָה מְתוּקָה.

הוּא לֹהֵט בְּאֵשׁ אַהֲבָה וּתְשוּקָה,

וְהַנְּעִימָה לֹא תֵדַע, נַפְשָׁהּ תָּנוּחַ,

לְמִי שָׁר הַמְּשׁוֹרֵר? וּמַה־זֶּה? מַדּוּעַ?

שׁירָיו זוֹעֲפִים וּלְבָבוֹ יָנוּעַ?.