(Зпиграмма Пушкина)
“מַה נִּשְׁמַע חֲדָשׁוֹת”? “אֵין אִתִּי חֲדָשָׁה”.
אִי לְךָ רֵעִי! אֵין לְךָ יוֹם בְּלֹא חֲדָשׁוֹת,
רַק אַתָּה לְפִיךָ הָהּ מַחֲסוֹם תָּשֵׁת,
וְתַסְתֵּר מֵרֵעֲךָ כְּמֵאִישׁ רַע וְקָשֶׁה,
הֶחָרָה אַפְּךָ עָלַי? עַל־מַה? וּמַדּוּעַ?
הַגֶּד נָא מִלָּה, הַרְוֵנִי נָא נַחַת…
"הָהּ, לָמָּה תַּכְבִּיר מִלִּין אֲנִי אֵדַע אַךְ אַחַת,
כִּי כְסִיל אָדָם אַתָּה, וְזֶה – כְּבָר יָדוּעַ".