וַיִיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַי־מְדַבֵּר. וַיֹאמֶר ה‘: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדוֹ, אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ. וַיַפֵּל ה’ תַּרְדֵמָה עַל הָאָדָם וַיִישָׁן, וַיִקַח צֵלַע אַחַת מִצַלְעוֹתָיו וַיִבֶן אוֹתָהּ לְאִשָׁה. וַיִיקֶץ הָאָדָם מִשְׁנָתוֹ וְהִנֵה אִשָׁה עוֹמֶדֶת לְנֶגְדוֹ וַיֹאמַר: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וְלָכֵן תִּקָרֵא אִשָה, כִּי מֵאִישׁ לֻקָחָה זֹאת. וַיִקְרָא אָדָם אֶת שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָה, כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי.
וַיִקַח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וַיַנִיחֵם בְּגַן־הָעֵדֶן לְעָבְדוֹ וּלְשָׁמְרוֹ. וַיֹאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: מִכָּל עֲצֵי הַגָן אָכֹל תֹּאכֵלוּ, וּמֵעֵץ הַדַעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכְלוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶנוּ – מוֹת תָּמוּתוּ. וַיֵשְׁבוּ אָדָם וְאִשְׁתּוֹ בְּתוֹך הַגָן כַּאֲשֶר צִוָה אוֹתָם ה‘. וַיָבֹא אֲלֵיהֶם הַנָחָשׁ לַהֲדִיחֵם מִמִצְוֹת ה’ אֲשֶׁר צִוָם וַיָסֶת אֶת הָאִשָׁה לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדָעַת. וַתִּשְׁמַע בְּקוֹלוֹ וַתַּעֲבֹר אֶת פִּי ה' וַתִּקַח מֵעֵץ הַדַעַת וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַם לְאִישָׁהּ וַיֹאכַל. וַיִחַר אַף ה' בָּהֶם וַיְקַלְלֵם וַיְגָרְשֵׁם מִגַן הָעֵדֶן.
וַתֵּלֶד חַוָה שְׁנֵי בָנִים וְשָׁלֹשׁ בָּנוֹת, וַתִּקְרָא אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר קַיִן, לֵאמֹר: קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה', וְאֶת שֵׁם הַשֵׁנִי קָרְאָה הֶבֶל, כִּי אָמְרָה: בְּהֶבֶל בָּאנוּ עַל הָאָרֶץ וּבְהֶבֶל נִלָקַח מִמֶנָה.