אהרן לובושיצקי [או ליבושיצקי *] נולד ברוז׳ינוי, פלך גרודנה, פולין (כיום בתחומי בלארוס) בט׳ באב תרל״ד, 22 באוגוסט 1874. למד ב״חדר״ והמשיך בבתי־ספר יהודיים וכלליים בסלונים ובווארשה. בווארשה נתקרב לחבורת הסופרים העבריים וביחוד לש. ל. גורדון ולבן־אביגדור. ניהל בווארשה בית־ספר עברי בשם ״העברי״ וכן הקים שם הוצאת־ספרים ״אביב״ לשם ספרי־הלימוד שלו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לסמולאֶנסק ברוסיה ואף שם פתח בית־ספר עברי וכן עשה כל שנות עשייתו ברוסיה בעסקנות ציונית. חזר לווארשה ב־1922 והקים הוצאת־ספרים ״ברקאי״. עסק בהוראה לסי­רוגין בבריסק דליטא, וולקוביסק ולודז׳. עם כיבוש לודז׳ בידי הגרמנים הועבר לגיטו ווארשה והיה פעיל באירגון החיים התרבותיים במחתרת הגיטו. ניספה באקציה הגדולה בווארשה.

בווארשה. החל בכתיבתו בגיל 15, החל במאמרים והמשיך בשירים ב״המליץ״, ״הצפירה״, ״המגיד״, ״האשכול״, ״הצופה״, ״השלוח״, ״לוח אחיאסף״, ״ספר השנה״ של סוקולוב, ״הקשת״, ״השקפה״ ועוד. ספרו הראשון היה קובץ השי­רים ״פצעי נוער״ (וארשה, תרנ״ד) ולאחריו באו הקבצים האחרים: ״פרקי שירה״ (שירים מקוריים ומתורגמים. ואר­שה, תרנ״ז), ״יוסלה המתמיד״ (סיפור מקורי בחרוזים.פיטרקוב, תרנ״ט), ״וידוי״ (שירים לאומיים. מתוך ״האש­כול״ ב. קראקא, תרנ״ט), ״דמיונות ואגדות״ (שירים חד­שים. וארשה, תרס״ב), ״בלדות״ (ללא ציון שנת דפוס) ועוד. כמה משיריו נפוצו ביותר ונעשו שירי־עם (בהם תרגומו ״שם במקום ארזים״). ברם עיקר תחומו היתה ספרות־ילדים ונוער – ובעיקר העניק שירי־ילדים לרוב, שמהם הושרו בפי גדולים וקטנים במשך שני דורות (כגון: ״שכב הירדם, בן לי יקיר״). בתחום זה היה ספר־השירים שלו לילדים ״למען אחי הקטנים״ (שירים מקוריים ומתור­גמים. פיטרקוב, תרנ״ט. יצא בצורת חוברות. 1–15 ובה בשנה בכרך אחד בכלל ה״ביבליותיקה לילדים״, כמה מה­דורות) בבחינת מעשה חלוצי. השירים המתורגמים היו מרוסית, גרמנית ופולנית (בין היתר מפושקין, ז׳וקובסקי,היינה, ו. בוש ועוד). אחר־כך באו קבצי־השירים האחרים: ״שיר וזמר״ (״שירים חדשים לבני הנעורים״. וארשה, תרס״ג), ״ילדות״ (״שירי משחק ושירי הטעמה״, וארשה, תרס״ג) וסידרת ספרוני־סיפורים, שיצאו במשך שנים (בעיקר בסידרת ״ביבליותיקה לילדים״). אף היה מראשוני המתרגמים מא. ד. אמיציס (״הנודד הקטן״. פיטרקוב,תדנ״ט ואילך). פירסם מחזות לגדולים ולילדים וכן תירגם מחזהו ההיסטורי מתקופת החשמונאים של סימון ארנו ״מלחמה ואהבה״ (וארשה, תרנ״ט). בספרי־הלימוד יוחד מקום נכבד ביותר בבית הספר העברי לספרו ״קורות העברים״, ששלושת החלקים הראשונים הם עיבוד מספרו של ש. דובנוב ואילו שניים הנותרים הם שלו בלבד (החל לצאת בווארשה, תדס״ח ואילך. כמה וכמה מהדורות עד מלחמת העולם השנייה). אחר בא ספרו ״קורות ישראל״ (לודז׳–תל־אביב, תרצ״ה). עיבד לנוער סיפורי ״ספר הישר״ (וארשה, תרפ״ג) והוציא מחקר פדגוגי־פסיכולוגי ״תורת הכתב וערכה בהתפתחות הילד״ (לודז׳, תרצ״א). עוד הוציא פרקי אבות בצירוף הערות וביאורים ותרגום לרוסית (וארשה, תרנ״ט). ערך והוציא כתבי־עת לנוער ולילדים: ״הכוכב״ (א–ג. תרפ״ג–תרפ״ט. יצא לסירוגין בווארשה, בריסק ולודז׳, בצירוף תוספת ״למען הקטנים״) ו״בן כוכב״ (א–ב. וארשה, תרפ״ה–תרפ״ז). בשני כתבי־עת אלה צעדו ראשית פסיעותיהם רבים מהסופרים שעלו לאחר־מכן ארצה. שירתו לא זכתה בעיני מבקרי הדור ונמתחה עליה לעתים קרובות ביקורת קשה ביותר.

* המבטא הנכון של שם־משפחתו הוא ״לובושיצקי״ (ברוסית Любошицкий) אך הוא נהג לחתום את שמו ׳ליבושיצקי׳, על־פי המבטא של יהודי פולין. רק לעתים רחוקות חתם גם ״לובושיצקי״.

אהרן לובושיצקי בספריה הלאומית

מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לעקסיקאָן פו דער נייער יידישער ליטעראטור, ויקיפדיה
[צילום: ארכיון בית לוחמי הגיטאות]