גַּם לַתְּפִלּוֹת – תִּפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת.

וְיוֹם אַחְרוֹן שָׁמַט אֶת כָּל כְּתָרָיו.

כָּל הַשְּׁתִיקוֹת חָזְרוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ

כְּשׁוּב יוֹנָה בְּאֵין עֲלֵה־טָרָף.

וְנָכְרִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּשְׁכֶּמֶת

וְסַהַר קַר מַקְשִׁיחַ וְנִפְחָת

וְכֹה הוּמַך וְכֹה צָפַד מִקֶּמֶט

כָּל שֶׁתִּמֵּר וְשֶׁהָיָה אֶחָד.

כָּל עִתּוֹתַי – תִּשְׁבֹּרֶת יוֹם וָלַיִל

כָּל מִלּוֹתַי הָיוּ לִי לְזָרוֹת

וְלֹא אֵדַע: מִגֹּדֶשׁ יְבוּלַיִךְ

מַה לְּהָבֵר שָׂדִי וּמַה לִּזְרוֹת?

שָׁוְא שִׁלּוּחֵךְ יוֹנַת־מִבּוּל מִלֶּכֶד:

חָזַרְתְּ אֵלַי בְּלִי סֵבֶר וְחָרוֹן.

גַּם לַתְּפִלּוֹת – תִּפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת.

גַּם לַיְבוּלִים מַגִּיעַ יוֹם אַחְרוֹן.