שַׁאֲלוּ שְׂרוּפִים בָּאֵשׁ
שַׁאֲלוּ שְׂרוּפִים עַד אֵפֶר:
אֵיךְ הֵעֵזָּה יַד־בְּלִיַּעַל אֶת הַקֹּדֶשׁ לְחַלֵּל
עַל מוֹקֵד בְּלֵב אֵרֹפָּה הַעֲלוֹת גְּוִילֵי הַסֵּפֶר
לְעֵינֵי הָמוֹן פָּרוּעַ וּמֵרֶשַׁע מִשְׁתּוֹלֵל!
הֶחָזְרָה מַלְכוּת הַחֹשֶׁךְ? הֶחָזְרוּ יְמֵי־בֵּינָיִם?
אוֹ אִם שָׁב לִמְשֹׁל אָטִילָה וּבִזְרוֹעַ הוּא כּוֹפֶה?
מִי פִּלֵּל כִּי בְּיָמֵינוּ תִּמָּצֶאנָה הַיָּדַיִם
לְהַבְעִיר אֶת אֵשׁ הַתֹּפֶת לְמוֹקֵד אוֹטוֹ־דַה־פֶה?
אַךְ אָמְרוּ זֹאת חֲכָמֵינוּ – כִּי יָדַעְנוּ זֹאת מִקֹּדֶם:
הַגְּוִילִים כִּי יִשָּׂרֵפוּ עוֹד תִּפְרַחְנָה אוֹתִיּוֹת…
הֵן פּוֹרְחוֹת כְּשַׂרְפֵי־קֹדֶשׁ וְרוֹשְׁמוֹת בִּכְתָב־שֶׁל־אֹדֶם:
“אֲרוּרָה אַתְּ יַד בְּלִיַּעַל שֶׁכִּבְּתָה אֶת הָאוֹרוֹת.”
כִּי הָרוּחַ בַּת־הַנֶּצַח הַצְּרוּרָה בִּגְוִיל הַסֵּפֶר
אֵשׁ הָרֶשַׁע לֹא פָּגְעָה בָּהּ גַּם בִּבְגֹד בָּהּ הָאָדָם!
הִיא דּוֹמָה לְעוֹף־הַפֶּלֶא הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הָאֵפֶר
נֶהְדֶּרֶת שִׁבְעָתַיִם
וְקַיֶּמֶת לְעוֹלָם.