זֶה רִנּוּנִי מִיּוֹם
זֶה קִנּוּנִי מֵעֶרֶב.
זֶה יטריפני בּוּז כְּלֶחֶם בָּרָעָב.
הַעוֹד אוּכַל
הַעוֹד אַשְׂכִּיל לִגְעֹר בּוֹ “הֶרֶף!”
בְּבוֹא הַיּוֹם לְכִתּוּתֵי הַחֶרֶב
וְלֹא אָמוּת
כִּי אֶחִי
וְאֹהַב.
אֶת הָרָחוֹק אֲשֶׁר לֹא מָט לִגְווֹעַ
גַּם בְּהִמּוֹט אֵלִים וּבְנֵי־חֲלוֹף
אֶת הַיְחִידִי־לָעַד
אֶת הַגָּבֹהַּ
שֶׁלֹּא כִּחֵשׁ וַיַּרְא גַם אָז כִּי טוֹב!
כִּי הוּא רָחוֹק – וּבְכָל זֹאת כָּאן מִנֶּגֶד
כִּי הוּא גָבֹהַּ– אַךְ גַּם עֵשֶׂב בְּנוּבוֹ
כִּי רַק אֵלָיו נִשְׁמַת כָּל חַי עוֹרֶגֶת
שֶׁהוּא יָבוֹא!
שֶׁיַּעַל וְיָבוֹא!
כִּי הוּא הַכֹּל: הַמַּיִם וְהַלֶּחֶם.
כִּי הוּא אֱמֶת וְחֶסֶד בַּל־יִמּוֹט.
מַבָּט רִאשׁוֹן
דִּבּוּר
הַזֶּרַע וְהָרֶחֶם
וֶאֱמוּנִים – כְּשֹׁרֶשׁ אִילָנוֹת.