לֹא זֶה. כִּי עוֹד לֹא זֶה. וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים.

וְהַפָּנִים רוֹדְפוֹת אוֹתִי בְּלִי הֶרֶף.

וְאֵלֶם זָקוּף הַקּוֹרֵס לְעֵת עֶרֶב –

זֶה צְחוֹק שֶׁלֵּילוֹת צוֹחֲקִים לַיָּמִים.

לְעֵת עֶרֶב – נִכְנָע. וְשׁוּב – אֶל מֵתַי!

יִתְגַדַּל… וְאֵין קוֹל. וְאֵין יֵשַׁע מִלֶּכֶד.

יְסִיתוּנִי לָלֶכֶת. יְנִיאוּנִי מִלֶּכֶת.

וְאֵלֶם – עַד אֵשׁ תְּלַחֵךְ עַצְמוֹתַי.

וְכַלְכֵּל לֹא אוּכַל. וְזָעוֹק לֹא אוּכַל!

כַּבּוּ אֶת הָאוֹר אוֹ כַּבּוּ הָעֵינַיִם!

הַחֹשֶׁךְ הַדְלִיקוּ! – וָאֶבְךְּ שִׁבְעָתַיִם.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ: נְבוֹ אוֹ עֵיבָל?

וְאֵינִי יוֹדֵעַ: עֵיבָל אוֹ נְבוֹ?

זוֹ שְׁתִיקָה־זְעָקָה – לֹא אֵדַע אֲכַנֶּנָּה.

כָּךְ לִשְׁתֹּק יְכוֹלָה רַק סוּפָה שֶׁאֵינֶנָּהּ.

כָּךְ לִזְעֹק יְכוֹלָה רַק סוּפָה שֶׁתָּבוֹא.