אֱהֹב סוּפוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר.
בָּרֵךְ כִּי־טוֹב עַל קְשִׁי הַדֶּרֶךְ.
כָּךְ יַעֲדוּ עֲצֵי הַבָּר
אָבָק־דְּרָכִים כְּמִין אַדֶּרֶת.
כָּךְ הֶחָרוּב יִכְבֹּשׁ מִרְיוֹ
בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע הַקָּרוּחַ
וְלְחֹךְ עִזִּים שִׁפְעַת פִּרְיוֹ
יִשָּׂא בְּחֵן שֶׁל אֹרֶךְ־רוּחַ.
אַךְ טֶרֶם־עֵת אַל תִּכָּמֵשׁ!
קָמוֹת שְׂדוֹתֶיךָ אַל יַשִּׁירוּ!
הַשִּׁבֳּלִים אֶל מוּל חֶרְמֵשׁ
בָּרוּךְ־דַּיַּן־אֱמֶת יָשִׁירוּ.
כִּי בָּאָה עֵת! וְכֹה יֶחְכַּם
וְכֹה יָשֹׁךְ לִבְּךָ מִמֶּרִי.
דְּבָרִים הִגִּיעוּ לְפִרְקָם.
רָזֵי הַנֵּבֶט וְהַפֶּרִי.