בְּשְׁפֹעַ הַשָּׁמַיִם אוֹר אֵין סוֹף,

שׁוֹטֵף עוֹלָם, רוֹחֵץ שׁוּלָיו,

יוֹרֵד כָּאֶשֶׁד אֶל עוֹלָם אַחֵר,

נִפְזָר בֵּין מַזָּרוֹת –

בִּהְיוֹת כָּל גַּיְא וְכָל אָפִיק

כְּמוֹ כֵּלִים פְּתוּחִים בְּקַרְקַע־יָם:

בְּרֵכוֹת זָהָב

מְלֵאוֹת עַל גְּדוֹתֵיהֶן –

חִסַּרְתִּי מִן הָאֲדָמָה

גַּל־אוֹר,

כִּמְלוֹא לְקִיקַת־כֶּלֶב, מִדַּת־צִלִּי.

סְפַגְתִּיו דּוּמָם

וְלֹא נוֹדַע הַחִסָּרוֹן.

וּבְהִכָּרֵת תֵּבֵל מִמְּקוֹרָהּ,

בִּכְבוֹת שָׁמַיִם –

הָיִיתִי נֵר לַיְּקוּם,

הֵשַׁבְתִּי אֶת הָאוֹר.