(איור: הנרי הכטקופף)
בַּגִּנָּה רִנָּה
תִּזְמֹרֶת וּמְצִלְתַּיִם,
נֶשֶׁף חֲתוּנָה,
שִׁיר וְצִלְצַל כְּנָפַיִם.
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים
חֲתוּנָה שֶׁל חֲרָקִים
תַּחַת שִׂיחַ בֵּין פְּרָחִים
מַה יֹּאכְלוּ הָאוֹרְחִים?
אֶל הַחֲתוּנָה –
אֶת כָּל הַכְּפָר הִזְמִינוּ
וְגַרְגִּיר חִטָּה
לַסְּעֻדָּה הֵכִינוּ
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים…
הוֹי, גַּרְגִּיר חִטָּה!
הַסַּבָּלִים גְרָרוּהוּ
וּבַעֲלֵה שׁוֹשָׁן
בְּטַל זַךְ רְחָצוּהוּ
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים…
בְּחוֹר מַחַט מוּל
הַשֶּׁמֶשׁ יִבְּשׁוּהוּ
וּבְרֹאשׁ סִכָּה
לְקֶמַח דַּק טְחָנוּהוּ
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים…
קֶמַח דַּק לָבָן
בְּשֵׁשׁ נָפוֹת נִפּוּהוּ
וּבַעֲגָלָה
הָעִירָה הוֹבִילוּהוּ
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים…
לָשׁוּ הַנָּשִׁים,
הַגְּבָרִים אָפוּהוּ
לֶחֶם חַם וָטוֹב,
פְּרוּסוֹת פְּרוּסוֹת פְּרָסוּהוּ
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים…
בַּנְּעִימִים בִּלּוּ
הַפָּנַסִּים הֵאִירוּ,
כָּל הַמְּסֻבִּים
אָכְלוּ וְגַם הוֹתִירוּ.
בֵּין עָלִים יְרַקְרַקִּים…